יסוד ושרש העבודה קסד

בחמש חמש תיבין דאינון חמשין תרעין דעלמא דאתי ותרין אתוון אחרנין די בסופא ש"ת אינון בשית שית תיבין דאינון שית סטרין דעלמא דאתי ונפקי מתמן כגון שבח יתנו לו כל צבא מרום. תפארת וגדולה שרפים ואופנים וחיות הקדש אלין תרין אתוון בשית שית. תרין אתוון קדמאי בחמש חמש. כלהו שאר אתוון די באמצעיתא כלהו בארבע ארבע ובגין דאנון ברזא דרתיכא עלאה. דאינון אתוון קדמאי ואנון דבסופא אינון שלימו דכ"ב אתוון בגין דאית בהו כ"ב תיבין לקבל כ"ב אתוון עלאין. אשתארו תמניסר אתוון אחרנין דקא סלקין ברתיכייהו לארבע ארבע לשבעין ותרין תיבין דאנון רזא דשמא מפרש גליפא קדישא דע"ב אתוון דקב"ה מתעטר בהו עכ"ל. הביטו אל שיעור חשיבותם ודבר שבמנין הוא מראשו ועד סופו במנין ומפקד חשבון מספריו של התיבות וטועמן ברמז אשר המה מרמזון ומזה יכול האדם להתבונן בשכלו ערך וגודל מעלות השבח הזה ולהזהר בהם לומר התיבות במתון גדול ולכוין בהם היטב עכ"פ פי' המלות וישים בלבו להבין ולהשכיל גודל השבח של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה כי רב מאוד מעלת האדם האומר ועושה תקונים גדולים בעולמות העליונים הקדושים באמירת השבח הזה כמבואר בזה"ק פ' ויקהל דף ר"ה ע"ב וז"ל אל אדון תושבחתא דא איהו ברזא דעשרין ותרין אתוון עלאין קדישין כו' ודא איהו תושבחתא על תושבחתא דאתוון עלאין דיומא שביעאה קא משבח ואמר למלכא עלאה יוצר בראשית. כד תושבחתא דא סלקא לעילא שתין רתיכין עלאין מזדמנין ונטלי להאי תושבחתא מעמא קדישא וסלקי לה לאתעטרא בה בכמה רתיכין עלאין די ממנן בכל אנון צדיקיא דבגנתא דעדן כלהו מתעטרן בתושבחתא דא וכל אנון נשמתן דצדיקיא כלהו סלקין בתושבחתא דא עד רזא דכורסיא כד מטא לכורסיא קדישא תושבחתא דכל ישראל קיימין תמן עד זמנא דקאמרי' קדושה עלאה דמוסף וכדין סלוקא דלתתא לעילא לאתאחדא כלא לעילא לעילא למהוי כלא חד. דא איהי תושבחתא דסלקא על כלהו תשבחן מכאן ולהלאה סדורא דצלותא דשאר יומי עד ישמח משה וכו' כיון דאתחברו כחדא בעי ב"נ לאכללא בההוא חדוה לעמא דישראל קדושה רצה נא במנוחתינו עכ"ל. הן הראנו שתי ראיות גודל מעלת האדם המשבח השבח הגדול הזה והתקונים הגדולים הנעשים בעולמות העליונים הקדושים ע"י אמירתו השבח הגדול הזה ואיך לא יתלהב לבב איש בקרבו אל שמחה רבה ועצומה מאוד באמירת השבח הגדול הזה כדי לתת בזה נחת רוח גדול ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה ויעלה נא על ראש שמחתו על גודל השבח של הבורא ית"ש ויתעלה הנזכר בשבח הזה וישמח שמחה עצומה עד מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. ודי בזה. גם יזהר האדם בדקדוק התיבות כאשר בארנו היטיב למעלה בתפלת החול בכדי שיבוא שלם השבח הזה ואת מספר תבותיו ימלא כל תיבה במספר אותיותיה בכדי שאז יהיו הדברים ככתבן הוא דאתי אכל העולמות לאתעטרא בשבח זה כנ"ל בזה"ח

לאל אשר שבת

אתה נגלית בענין כבוד השבח הזה. ממה שמצאנו גם ראינו בפסוקים שבכל השבחים אינן בהחזרה ובשבח זה אמרו אם שגג אדם ולא אמרו מחזירין אותו לכך ראוי לומר אותו במתון גדול ובשמחה עצומה מאוד. וראיתי בספרים ששבח זה נתקו ע"פ אגדה. (המנחיל מנוחה לעמו ישראל) בקדושתו ביום שבת קדש. יתן האדם במחשבתו הודאה בשמחה עצומה מאוד על המתנה הגדולה שנתן לנו יום שבת קדש. וכבר נודע בשער זה למעלה בפרקים הקודמים קצת מזה. ובודאי גודל טובת המתנה זו של שבת קודש היא ממש כגודל טובת המתנה של כללות התורה הקדושה (שנתן לנו כלי חמדה גנוזה הבורא ית"ש ויתעלה) כידוע ששקולה שבת ככל התורה כולה ואת הכל נתן לנו ה' אלהינו בעבור גודל אהבתו לאבותינו הקדושים לכן חיוב על כל אישי ישראל להחזיק טובה וחנות על הטובה הגדולה