יסוד ושרש העבודה קס

בימות החורף יזהר האדם מאוד בלמוד האשמורת אצל הנר הדולק מבעוד יום ויזהר מאוד מלצות לא"י להדליק הנר בשביל למודו כי היא מצוה הבאה בעבירה אם לא שדלק בשביל תנוקות הקטנים אז מותר גם לגדול ללמוד אצל נר זה ואם לאו ילמוד בעל פה כל מה שיוכל משניות או תהלים כי גם אמירת תהלים חשוב כלמוד נגעים ואהלות כמבואר בגמר'. אך אם יאמר אותם בכוונה דרך שבח והודאה ובמתון כי טוב מעט בכוונה כו' ואם אינו רגיל ובקי בע"פ בכל מזמורי תהלים יפסוק באלו המזמורים המורגלים בפיו דהיינו מזמורי' תיקון לאה ומזמורי קבלת שבת ושבת ברכות ושארי מזמורים השגורים בפיו. ומשהאיר היום ילך לטבול. וטבילת שחרית בשבת חיוב על האדם הברי אף שלא נטמא בקרי כמו טבילת עש"ק וז"ל האריז"ל בשחרית דשבת שקדושתו חמורה מקדושת הלילה אף אם לא נטמא בזווגו או בקרי ח"ו ילך לטבול. ויזהר האדם שלא ילך יחידי בליל שבת כמבואר בז"הק פ' ויקהל דף ר"ה ע"א עיי"ש

פרק שביעי תפלת שחרית

הנה גודל מעלות שירות ותושבחות שאנחנו מזמרים לבוראנו ית"ש ויתעלה ביום שבת קדש בתפלת שחרית בפסוקי דזמרה ובנשמת מבואר בזה"ק פ' ויקהל דף ר"ה ע"א. וז"ל יומא דשבתא חדוה איהו לכלא וכלא אתנטר לעילא ותתא כו' כדין כד סליק נהורא עמא קדישא מקדמא לבי כנישתא בחדוה כו' ומתעטרין בעטרא קדישא דלעילא בלבושי יקר משבחן בשירן ותושבחן בההוא רוחא דקיימא לתתא וסלקין תושבחן לעילא ועלאין ותתאין כלהו בחדוה ומתעטרי כלהו כחדא פתחי עלאי ואמרי זכאין אתון עמא קדישא בארעא דמאריהון אתעטר עלייהו וכל חיילין קדישין מתעטרן בגיניהון. האי יומא יומא דנשמתין איהו ולאו יומא דגופא בגין דשולטנא דצרורא דנשמתין איהו וקיימין עלאין ותתאין כלהו בזווגא חדא ורוחא יתירא עלאה קדישא. צלותא דשבתא דעמא קדישא תלת צלותין אשתכחו בהאי יומא לקבל תלת שבתא ואוקמוה וכלהו חד. כיון דעאלו עמא קדישא לבי כנישתא אסור לאשתדלא אפי' בצורך בי' כנישתא אלא במילי תשבחן וצלותא ואורייתא וכדקא חזי לון. ומאן דאשתדל במילין אחרנין ובמילין דעלמא דא איהו ב"נ דקא מחלל שבתא לית לי' חולקא בעמא דישראל. תרין מלאכין ממנין על דא ביומא דשבתא ואנון שווי ידיהון על רישי' ואמרו ווי לפלני' דלית לי' חולקא בקב"ה. ע"ד בעי לאשתדל' בצלותא ובשירין ובתושבחן דמאריהון ולאשתדלא באוריתא האי יומא איהו יומא דנשמתין דאתעטרא ההוא צרורא דנשמתין בג"כ משבחי בתושבחן תשבחתא דנשמתא והיינו נשמת כל חי תברך את שמך ה"א ורוח כל בשר כו'. ולית תושבחת' אלא בסטרא דנשמתא ורוחא. והאי יומא קיימא ברוחא ונשמתא איהו ולאו דגופא עכ"ל. ומבואר בזה"ק שמזמורים אלו של שבת ברכות תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה לאומרם בתפלת שחרית. בפ' תרומה דף קל"ז ע"ב ז"ל ואתקינו אנשי כנ"הג סדורא דתושבחתו מאנון תושבחן דדוד מרזא דא השמים מספרים כו' ולבתר ההוא נהר דנפיק מעדן ודא איהו רזא רננו צדיקים בה' בגין כו' ולבתר סיהרא כו' ודא איהו לדוד בשנותו את טעמו ולבתר אתחברותא כו' ודא איהו תפלה למשה איש האלהים כו' מזמור שירו לה' שיר חדש תושבחתא דא כו' מזמור שיר ליום השבת תושבחתא כו' מכאן ולהלאה תושבחן אחרנין דחדוה ותיאובתא שלימתא כו' אלין תושבחאן כלהו אתקינו בשבת לשבחא לי' בעלמא עכ"ל בקיצור. אהובי ורעי ידידי נפשי איך לא יתן האדם אל לבו לומר אותם המזמורים בהתלהבות גדול ובשמחה עצומה עד מאוד כי הם בעצמם מעוררים החדוה ושלימות והרצון כמבואר במאמר הנ"ל בלשונו הקדוש מכאן ולהלאה תושבחן אחרנין דחדוה ותיאובתא שלימתא כו' אלין תושבחן כלהו אתקינו בשבת לשבתא לי' בעלמא ואיך לא יחם לבב איש בהתלהבות חדוה ושמחה שזכה להיות בחלק וגורל עם