יסוד ושרש העבודה קסא

הישראלים ונכלל ג"כ בעלמא לשבח ולהודות ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה. והנה הגם הלום ראה ראינו שלא נסדרו המזמורים בסדורים על סדר הזה"ק וכתבי האריז"ל לא אשנה ביאור כוונותיהם הפשטיות ונקיטנא סדרו בעז"ה על הסדר שנדפס בסדורים והבוחר יבחור כאשר יטיב בעיניו ע"ד הנכון. למנצח מזמור לדוד השמים מספרים. גודל מעלת מזמור זה הובא בזה"ק בהקדמת בראשית דף ס' ע"א ובפ' תרומה דף קל"ו וקל"ז וראוי לאדם לעיין שם ובודאי יתן לבו אל גודל הכוונה באמירתה וביחוד בפסוקים תורת ה' תמימה כו' ישמח באמירתם שמחה עצומה מאוד על שזכינו לתורה הקדושה והתמימה כזו ולמצותיה ההם וליראתו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד וישמח מאוד שמחה עצומה באלהותו יתברך שמו ויתעלה ובפסוקים שגיאות מי יבין וגו' גם מזדים וגו' יתפלל במחשבתו להבורא ית"ש שישמור אותו משגגו' וכ"ש מעונות ופשעים ובפסוק יהיו לרצון בתיבת ה' צורי וגואלי ישמח שמחה עצומה באלהותו ית"ש ויתעלה. לדוד בשנותו את טעמו. אברכה את ה' בכל עת יאמר בשמחה עצומה מאוד ויקבל במחשבתו שיברך וישבח להבורא ית"ש ויתעלה כל ימי חייו ובודאי מי שאינו מכוין כוונה זו הוא דובר שקרים לפני הבורא ית"ש יודע כמובא למעלה בדרך ארוכה בהקדמה. בה' תתהלל נפשי. ישמח שמחה גדולה ועצומה עד מאוד על שיש לו פטרון כזה ויתנהג בשמחה העצומה זו בכל פסוקי המזמור תפלה למשה בפסוקי מי יודע עוז אפיך כו' למנות ימינו כן הודע כו' לפרש"י יתפלל במחשבתו תפלה עצומה להבורא ית"ש שיאריך שנותיו בכדי שיוכל לתקן בהם מה שעיוות. יושב בסתר עליון יאמר בכוונה עצומה ע"פ פרש"י. ואחר מזמור זה ראוי לומר מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה כיון שנזכר בזה"ק במאמר הנ"ל מפורש. הללויה הללו את שם ה' כו' בודאי מגודל השבח שמבואר במזמור זה להבורא ית"ש יתלהב לב האדם ממילא אל השמחה והחדוה באלהותו ית"ש ויתעלה. ובפסוק כי אני ידעתי כי גדול ה' ואדונינו מכל אלהים יחשוב בזה"ל אני מאמין בזה אמונה שלימה ואמתית וגם השגתי בקט שכלי כי גדול אתה ואין כמוך וישמח שמחה עצומה עד מאוד באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ומגודל תשוקתו יקבל על עצמו תיכף מסירת נפש להראות אמתית אמונתו באלהותו ית"ש ויתעלה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

יכוין אדם במחשבתו בשמחה עצומה פי' המלות בזה"ל ממש הודו לה' כי טוב וראוי להודות לו ולמה כי לעולם חסדו ואל יחטוף תיבות פסוק זה בלא לב ולב. לעושה נפלאות גדולות לבדו. יכוין תחילה פרש"י ואח"כ ראוי לכוין פי' הזה"ק פ' בלק ד' ר' ע"ב. וז"ל פתח ואמר לעושה נפלאות גדולות לבדו כל"ח כמה טיבו עביד קב"ה ולא ידע אלא איהו בלחודוי ב"נ קם בצפרא ושוי רגלוי על רישא דחויא דאתי' לקטלא ליה וב"נ שוי רגלי' על רישי' וקטיל ליה ולא ידע ביה בר קב"ה בלחודוי הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו. ב"נ אזיל בארחא ולסטין מחכאן ליה למקטליה אתא אחרא ואתיהיב כופרא חתותי' והוא אשתזיב. ולא ידע טיבו דעבד ליה קב"ה. ונסא דאתרחיש ליה. בר איהו בלחודו. הוי לעושה נפלאות גדולות לבדו. לבדו עביד וידע ואחרא לא ידע עכ"ל. ופי' זה הובא ג"כ בגמרא הקדושה פרק המפלת ד' ל"א על פסוק עושה נפלאות גדולות לבדו וברוך שם כבודו לעולם ע"ש. ובכל זה ישמח האדם שמחה עצומה מאוד בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה. לעושה השמים בתבונה וכו'. עד סוף המזמור יחשוב בשמחה עצומה כמה פעמים גבורות ה' גבורות ה' על כל ענין בפ"ע הנזכרים בפסוקים אלו ולא יהיה אמירתו בהם כמצות אנשים מלומדה ח"ו ודי בהערה זו. למוליך עמו במדבר. יחשוב גבורות ה' בשמחה עצומה בגבורות ובנפלאות שעשה עמנו בלכתנו במדבר לנחותם בעמוד ענן יומם ועמוד האש לילה לפני העם וענן ה' על