יסוד ושרש העבודה קנח

דב"נ מקדש לתתא כגון חברים דמקדשי גרמייהו משבת לשבת בשעתא דרעוא אשתכח וברכתא אזדמנת. כדין כו' וע"ד ואת שבתותי תשמרו. ד"א ואת שבתותי תשמרו לאזהרא לאנון דמחכאן לזווגייהו משבת לשבת והא אוקימנא כמה דכתיב לסריסים אשר ישמרו את שבתותי מאן סריסים אלון חבירים דמסרסן גרמייהו כל שאר יומן בגין למלעי באורייתא ואינון מחכאין משבת לשבת הה"ד אשר ישמרו את שבתותי כד"א ואביו שמר את הדבר ובג"כ ואת שבתותי תשמרו כו' זכאה חולקיהון דישראל עכ"ל. ועיין אזהרות הזווג במשנת חסידים במסכת השכיבה פרק י"א אך מ"ש שם ואם אשתו מעוברת או מניקה הרשות נתונה אף לת"ח לשמש מטתו בחול צועקים עליו כמה ספרים ככרוכיא וכתבו אף שמצא זאת בכתבי האריז"ל בודאי איזה תלמיד טועה כתב זה ואינו מהאריז"ל ובוודאי מי שיעיין בזה"ק יראה גודל האיסור לת"ח לשמש בחול שהוא ממש כבועל את הערוה ר"ל ופוגם פגמים גדולים בעולמות העליונים ובוודאי ראוי לת"ח להחמיר בזה ולא יסמוך בזה על משנת חסידים יזהר האדם מאוד שלא ישמש מטתו לאור הנר כמבואר בש"ע סי' ר"מ ובזה"ק בהקדמת, בראשית דף י"ד ע"ב וע"ש וראוי לאדם לדבר עם אשתו קודם הזווג כמבואר בזה"ק בר"מ פ' תצא דף רע"ו ע"א וז"ל אית ליה לב"נ קודם דיתיחד עם אתתי' למללא עמה דשמא שידה אתחלפא באתתי' עכ"ל. וגודל החיוב על האדם לקדש עצמו בשעת תשמיש וגודל מעלתו ולהיפך ר"ל גודל גריעותו הלא הוא מבואר בזה"ק ובתקונים במקומות רבים ותקעתיו יתד במקום נאמן פרק מיוחד בפ"ע בענין זה בשער הכולל ע"ש פרק חמישי. אך להוציא חלק כאן א"א ועל מקומות יבוא בשלם לה עיר לבב אנוש כערכי בכמה מאמרים בקיצור נמרץ. וז"ל פ' תזריע דף מ"ט ע"ב. אנון חברייא דמשתדלי באורייתא. זווגא דלהון בשעתא דזווגא אחרא אשתכח והאי משבת לשבת לכוונא רעותא לאתדבקא ביה בקב"ה ובכנסת ישראל דהא עידן רעותא דמתברכין כלא עלאי ותתאי. אי בני נשא אתרחקו מני' ועבדין כבעירי. אן הוא קדושה דלהון לאשתכחא קדישא. אן אנון נפשאן קדישין דמשכן מעילא ושלמא מלכא צווח ואמר גם בלא דעת נפש לא טוב גם בלא דעת מאן הוא דעת דא קב"ה נפש לא טוב דא הוא נפש דאנון משכן בעובדייהו לא טוב דהא מסטרא אחרא אתמשכן עלייהו נפשתא דלאו איהו טוב בגין דלא מכוונא לבייהו לקב"ה. מאן דאתלהט ביצה"ר בלא רעותא וכוונא דלבא לקב"ה מסטרא דיצה"ר אתמשך עליה ה נפשא דלאו איהי טוב הה"ד גם בלא דעת כו' עכ"ל בקיצור. וז"ל פ' קדושים דף פ' ע"א כתיב אל תהיו כסוס כפרד אין הבין זכאין אנון צדיקיא דמשתדלי באורייתא וידעין אורחוי דקב"ה ומקדשי גרמייהו בקדושא דמלכא ואשתכחו קדישין בכלא. ובג"כ משלפי רוחא דקדושא מלעילא ובנייהו כלהו זכאי קשוט ואקרון בני מלכא בנין קדישין. ווי לון לרשיעיא דכלהו חציפין ועובדייהו חציפין בניני כך ירתין בנייהו נפשא חציפא מסטרא דמסאבא כמה דכתיב ונטעתם בם אתא לאסתאבא מסאבין ליה כו' ובג"כ קדושים תהיו כי קדוש אני כו' עכ"ל בקיצור

וז"ל בז"ח דף י"ב ע"ב כתיב והתקדשתם והייתם קדושים מלמד שצריך האדם לקדם עצמו בשעת תשמיש מאי קדושא שייך הכא א"ר יהודה בר יעקב שלא יעשו פריצותא וחציפותא ולא לשם זנות כבהמות שהבהמות אינן עושות אלא לכך דהא תנן כל הבועל לשם זנות או לשום מה דאמרן ולא ישמור עצמו מאותן הדברים הצריכין דתנינן במתניתא ההוא עוברא דאתילד להוי פריץ חציף זונה רשע ואינו בכלל זרע אמת וכל הבועל לשם מצוה ומקדש עצמו ומכוין לבו לש"ש ה"ל בנין דמעלי צדיקי וחסידי יראי שמים קדישין הה"ד והתקדשתם והייתם קדושים. וז"ל בתקונים תיקון י' דכ"ה ע"ב צריכין ישראל ליחדא בבת זוגיהו בחשאי בענוה באימה וברתת ובזיע בכסופא כמה דאוקמוה קדמאן כמו שכפאו שד. עכ"ל וז"ל תיקון נ"ג דף פ"ז ע"ב ת"ח כל מאן דנטיר ברית ההוא בר דיהיב ליה קב"ה עלי' אתמר ויצמח ה' אלקים כל עץ נחמד למראה ברזין דאורייתא וטוב למאכל בפקודין דאורייתא. אבל ברא אחרא