יסוד ושרש העבודה קנו

עצומה כמבואר בלשונו הקדוש במאמר הזה"ק הנ"ל בעי בר נש למסהד סהדותא דא בחדוה ברעותא דלבא לאסהדא קמי' מארי' וכל מאן כו' ודייק ונפיש בלשונו הקדוש במאמר הזהר הנ"ל באומרו וישווי לבי' ורעותי' לדא כו' ואנן בעינן לקדשא לי' ברעותא דלבא ולכוונא דעתיה להאי וע"כ צריך מאוד להזהר לשעבד לבו אל הכוונה הנ"ל ודי בהערה זו. בא"י אמ"ה אק"ב ורצה בנו תן דעתך ולבך כי את זה לעומת זה נוסח ברכה זו ל"ה תיבות כפרשת ויכולו כנ"ל בזה"ק לכן יזהר עד מאוד לברך ברכה זו בכוונה עצומה מאוד בשמחה גדולה כמבואר בזה"ק דיכוין רעותי' למלין אלין ליקרא דמאריה גם ברעותא דלבא ולכוונא דעתי' להאי כו' וע"כ צריך לזהר בכוונתה. (אשר קדשנו במצותיו) ורצה בנו יתן במחשבתו הודאה גדולה בשמחה עצומה להשם יתעלה בפרטות על עצמו ג"כ שרצה בו לברוא אותו בחלקו וגורלו הקדוש (ושבת קדשו באהבה) וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית זאת המנוחה ההודאה עלי' בכוונת לבו מהותה כבר בא למעלה בתפלת ערבית דשבת בברכת בא"י מקדש השבת וזה בנין אב לכולם וזכרון אחד עולה לכוין בכל מקום אשר נבוא שמה להזכיר קדושת מתנה של שבת שנתן לנו מאת המלך ה' צבאות יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה עיי"ש הטיב. (זכר ליציאת מצרים) יתן במחשבתו הודאה בשמחה עצומה על שהוציאנו ממצרים מבית עבדים לחלקו הקדוש. וגודל חיוב הזכרת יציאת מצרים בקידוש מבואר בזה"ק פ' ויקהל דף רי"ז ע"א. וז"ל אית לאדכרא גאולה דמצרים תדיר בכל קדישין דקב"ה בריך שמי' לעלם ולעלמי עלמיא כו' ובקדושה דרזא דא אוקמינא רזין עלאין לאנון מארי מדין דמסתכלין בקדושה דמאריהון זכאיה חולקהון עכ"ל. ובפ' בא דל"ח ע"א. ז"ל תאנא כל זמנין וחגין ושבתין כלהו דוכרנא להאי (פ' על יציאת מצרים) ועל האי אתקימו כלהו דאלמלא האי לא הוי נטורא דזמנין וחגין ושבתי' ובג"כ לא אשתצי דוכרנא דמצרים מכל זמנין וחגין ושבתין עכ"ל. הביטו נא וראו איך ראוי לכוין בהזן זו דיציאת מצרים בקידוש כוונת ההודאה המבואר למעלה בפ' ציצית דק"ש ע"ש ודי הערה בזה ויזהר האדם בדקדוק התיבות של הקידוש היטיב כמבואר למעלה בשער הב' וכבר נדפס ג"כ בסדורים תוכחה ומוסר על דקדוק התיבות של הקידוש. וראוי לאדם להזהיר לבני ביתו לשמוע הקידוש יפה כי גם הנשים חייבות בקידוש היום דאורייתא. ותיכף אחר שתיית הכוס נט"י לסעודה בלי הפסק

פרק ששי עונג שבת

וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד וכבדתו במאכל ובמשתה ובבגדים נאים ובתקון ביתו וכלי תשמישו וגודל מעלת המענג את השבת ועוצם שכרו והפיכו העונש ר"ל מבואר בזוה"ק ובתקונים בהרבה מקומות. וז"ל הז"הק בפ' פקודי ד' רנ"ב ע"ב תחו' האי חיותא ארבעה שרפין מלהטא כו' והאי חיותא אזלא וסלקא על ארבעה אלין שרפין דקאמרן. ואעל גו אמציעתא דהיכל' דא והוא אתר אקרי עונג בגין דבהאי אתר כד עייל שבתא מתסדראן תמן כל פתורי דבני עלמא דאקרו בני היכלא דמלכא ואלף אלפין ורבוא רבוון קיימי ממנן על אנון פתורי והאי חיותא עילאה על ארבע אלין שרפים בההוא אתר וחמא כל אינון פתורין וכל אינון דקיימי עלייהו ואשגח בכל פתורא ופתורא והיך מענגי ליה לכל פתורא ופתורא וקיימא ובריך ליה לההוא פתורא וכל אינון אלף אלפין ורבוא רבבן כלהו פתחי ואמרי אמן. ומה ברכה היא דבריך על האי פתורא דמתסדר ואתענגא כדקא יאות אז תתענג על ה' וגו' כי פי ה' דבר וכלהו אמרי אז תקרא וה' יענה וגו' רוחא עלאה דאקרי אל כד ההוא פתורא אתענג בכלהו סעודתי. בסעודתא בתראה תליתאה מסיים ואמר על כל אינון קדמאי ואמר אז יבקע כשחר אורך וגו' כבוד ה' יאספך. כל אינון שבעין נהורין אחרנין פתחי בכל סטרא ואמרי כי כן יבורך גבר ירא ה'. וכד פתורא דב"נ לא קיימא