יסוד ושרש העבודה קנג

שבת. ויאמר הפורס ולא פורס כ"ה הנוסח בזה"ק ובתקונים. ובתיבות ועל כל עמו ישראל יכוין להמשיך נשמה יתירה על כל ישראל אף שלא נזכר זה בכתבי האר"י ז"ל מ"מ החרד אל דבר ה' ראוי לזכות עמו גם אחרים מכלליות ישראל מאחר שהזכירו יספר בשבחו. ומה מאוד עמקו מחשבות חרוץ בזה"ק פרשת בראשית דף מ"ח ע"א ענין קבלת נשמה יתירה בהפורס סוכת כו'. וז"ל ת"ח כד אתקדש יומא במעלי שבתא סוכת שלום שריא ואתפרישת בעלמא כו' ובג"כ בקדושא דיומא מברכין הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים אמאי על ירושלים אלא דא היא מדורא דההיא סוכה ובעינא לזמנא ההיא סוכה (פי' שכינה הקדושה) דיתפרסת עלנא ולמשרא עמנ' ולמהוי מגינ' עלנא כאמא דשריא על בנין ובג"ד לא דחלין מכל סטרין ועל דא הפורס סוכת שלום עלינו. ת"ח בשעתא דישראל מברכין ומזמנין להאי סכת שלום אושפיזא קדישא ואמרי הפורס סוכת שלום כדין קדושת' עילאי נחת' ופרישת גדפה' עליהו דישראל ומכסי' לון כאמא על בנין וכל זינין בישין אתכנישו מעלמא ויתבי ישראל תחות קדושת' דמאריהון וכדין דא סוכת שלום יהיב נשמתין חדתין לבנהא עכ"ל והנה עיניכם הרואות במ"ש הזה"ק במאמר זה ובעינא לזמנא ההיא סוכה דיתפרשת עלנא ולמשר' עמנא כו' וע"כ צריך האדם לזהר בזה להכין עצמו לזה להמשיך ולקבל על עצמו נשמה יתירה בהפורס סוכת כולו. וכן הזמנה מלתא היא גם כן בקבלת נפש ורוח בתפלה במקומות המבוארים למעלה ושמרו כו' כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ יכוין בשמחה עצומה אני מאמין באמונה שלימה ואמתית שהבורא יתברך שמו ויתעלה ברא כל העולמות העליונים עד אין קץ ותכלית ובסוף עשה בששת ימי המעשה כל העולם הזה התחתון עם כל הבריאה וביום השביעי שבת וינפש

תפלת העמידה

הנה גודל מעלת ד' תפלות של שבת הובא בזוה"ק ובתקונים בכמה מקומות ואעתיק מאמר אחד בקיצור נמרץ. וז"ל בתקון י"ח ד' ל"ד ע"ב תלת צלותין אלון בשבת ורביעא צלותא דמוסף צלותא דערבית אתה קדשת ודי שכינת' כו'. צלותא דשחרית ישמח משה במתנת חלקו ודא נשמת כל חי דאיהי אמא עלאה כו'. אתה אחד ושמך אחד דא יהוה עמודא דאמצעית' כו' זכאה איהו מאן דאפתח פומוי בתלת צלותין לקבל אלין בשבת. תפלת מוסף דא צדיק דכליל כלהו צלותי' ובי' אמרין בצלותא דמוסף כתר יתנו לך ה' אלהינו כו' עכ"ל בקיצור. וגודל מעלת אמירת פ' ויכולו בתפלה זו דערבית הובא בגמרא הקדושה וז"ל הגמרא פרק כל כתבי דף קי"ט ע"ב א' רב ואיתימא ריב"ל אפי' יחיד המתפלל צריך לומר ויכולו ואמר רב המנונא כל המתפלל ואו' ויכולו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במע"ב שנא' ויכולו א"ת ויכולו אלא ויכלו פי' הקב"ה והוא. ועוד שם בגמרא כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו שני מה"ש מניחין ידיהם על ראשו ואומרים וסר עונך וחטאתיך תכופר. ע"כ. ובודאי לא הפליגו חכמי הגמרא ז"ל בגודל מעלת אמירתה על מי שהוא בלא לב ולב ידברו אלא הם אמרו והפליגו בספוני טמוני כל אמירתם בלבבם לכוין בהם להעיד על אחדותו ית"ש כמבואר בזה"ק ויבוא לפנינו העתקת מאמרי הזה"ק בקידוש בעז"ה וכן בטור סי' רס"ח בויכולו דחזרה שהוא עדות להקב"ה על מעשה בראשית ובודאי אם לא כיון בהם להעיד עליו באותו אמירה איך נקרא עד אם לא עלתה על דעתו כלל להיות עד בדבר ואף אם טרם חלה לדבר הפרשה של ויכולו גמר אומר בלבו לאסהודי אתא באמירת ויכולו על עושה מעשה בראשית את זה לא העלה על דעתו ומחשבתו בעת אמרו פ' ויכולו שמעיד על יחודו ואחדות אלהותו יתברך שמו ויתעלה ואומר תיבות הפ' בפיו ובשפתיו בלבד בודאי אחיי ורעי עדיין לא נעשה באמירה זו חבר ושותף להקב"ה במע"ב כי בודאי כוונת חכמי הגמרא