יסוד ושרש העבודה קמז

אדם שבלתי טהור הוא מטומאת קרי ר"ל או מזיווג של טבילת מצוה בודאי חיוב גדול הוא לטבול א"ע בעש"ק שלא יכנוס בקודש וטומאתו עליו טומאת הגוף ח"ו אלא אף מי שעומד בחזקת טהרה מצוה גדולה לטבול בעש"ק כי הטבילה בעש"ק מועיל לקבל נשמה יתירה בשבת ובלתי טהרת המקוה בודאי לא ישיגנה. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל ד' ר"ד ע"א כד אעל שבתא אצטריכו אנון עמא קדישא לאסחאה גרמיהו משימושא דחול. מאי טעמא בגין דבחול רוחא אחרא אזלא ושטיא ושרא על עמא. וכד בעי ב"נ לנפקא מן ההוא רוחא ולאעלא ברוח אחרא קדישא עלאה בעי לאסחא' גרמי' למשרי עליה ההוא רוחא עלאה קדישאה עכ"ל. ויטבול עכ"פ לא פחות מג' טבילות האריז"ל. ורוב העולם נוהגין לטבול ד' טבילות כנגד ד' אותיות הוי"ה ב"ה ונכון הוא גם ראיתי נוהגין שטובלין י"ד טבילות ואשרי חלקם כי כל המרבה בטבילה הרי זה משובח שבכל טבילה שאדם טובל את עצמו יותר ממשיך עליו קדושה ביותר הן בחול והן בשבת ואדם מקדש א"ע מלמטה מקדשין אותו מלמעלה יותר ויותר. ואחר הטבילה דווקא ישתדל אחר מים חמין לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו על סדר זה דוקא. ומי שהאיר לו ה' עיני שכלו לעיין בכתבי האריז"ל שם יראה התקון הגדול והנפלא מה שנעשה בעולמות העליונים ע"י רחיצת פניו ידיו ורגליו במים חמין בש"ק ומה טוב אם יכול לרחוץ כל הגוף בהם ואז ירחץ ראשו תחלה ויאמר בשעת רחיצה לכבוד שבת קודש ויכוין לתת בזה נחת רוח להבורא ית"ש. ובבואו מן הטבילה ילבש בגדי שבת ויאמר שיר השירים בקול נעים ובמתון וגודל מעלת אמירתה הובא בזה"ק בכמה מקומות. וז"ל פ' תרומה ד' קמ"ג ע"ב מאי דהוה ומאי דהוי ומאי דזמין למהוי לבתר יומא שביעא כד יהא שבת לה' כלא איהו בשיר השירים כו' אצטרך לנטרא ולסלקא עטרא על רישי' דבר נש כל מלה ומלה דשיר השירים. ואי תימא אמאי איהו בין הכתובים הכי הוא ודאי בגין דאיהו שיר תושבחתא דכנסת ישראל קא מתעטרא לעילא ובג"כ כל תושבחן דעלמא לא סלקא רעותא לגבי קב"ה כתושבחתא דא עכ"ל בקיצור נמרץ. ויזהר האדם מאוד באמירתה בדקדוק התיבות ולא יפסיק באמצע קריאתו אפי' בד"ת. ונמצא כתוב בספרים לפי שכל הפסוקים של שיר השירים מסודרי' בסדר מעלות העולמות העליונים הקדושים ובודאי אם לא ידקדק היטב בתיבות או יעשה הפסקות יעשה פירוד חס ושום בין מדות העליונים הקדושים ובודאי אם ידקדק האדם בלשון הזה"ק הנ"ל דפ' תרומה שכתב אצטרך לנטרא ולסלקא על רישי' דבר נש כל מלה ומלה דשיר השירים בודאי האדם ידע להזהר בעת קריאתה בכל הנ"ל ודי הערה בזה ואם אין לו שהות לקרותה בערב שבת קדש אזי יקרא בשבת מתי שיוכל. הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' במצותיו חפץ מאוד ותעש בחפץ כפיך מצוה שאין לה דורשין והיא ערובי חצירות. ואף שפשטה אורה על חלוצים חלוצי הצבא צבאות ישראל בכל תפוצותם המנהג לעשות עירובי חצירות בכל ע"פ ממצה אפוי' ולהניח בבה"כ כל השנה ומנהג ישראל תורה היא ודורש אין לה מכלל דבעי דרישה אם היא מן הנאכלין ככל מאכל הראוי לאכילה וכבר הרגיש בזה הט"ז ז"ל וכתב דיותר טוב לערב כל ע"ש דרוב פעמים שהמצה של ערוב מתקלקלת ומתעפש' מאורך הזמן ואינו ראוי לאכילה כלל והוי כלה לגמרי עכ"ל ולי נראה שבודאי היא מתעפשת בימי הקוץ ואינו ראוי לאכילה כלל ומטלטלין בעו"הר בלא עירוב. והאריז"ל מזרז לאדם במצוה זו שיעשה אותה בכל ערב שבת קודש ויזכה ג"כ לכל בני החצר וט"ז כתב ג"כ ז"ל הרוצה לעשות על צד היותר טוב יערב משלו בכל עש"ק ויזכה ע"י אחר לכולם ולא יברך כיון שיש בבה"כ מצות העירוב והברכות אינם מעכבות עכ"ל. לכן הירא את דבר ה' מעבדי ה' ומעם קדושו הישראלי ראוי לזרז עצמו בכל עש"ק לעשות ערובי חצירות בשבילו ולזכות ג"כ ע"י אחר לכל הדרים בעירו ויתן הפרוסה שיש בה שמונה ביצים לאחר ויאמר לו הגבה אותה וזכי בה לכל הדרים בעירוב ואח"כ יקח הפרוסה מיד הזוכה ויאמר הנוסח שהובא בש"ע סי' שס"ו סעי' ט"ו. וכדי לצאת בו כל הדיעות וכל הספיקות שאפשר להסתפק שמבואות קטנות שלנו דין מבואות יש להם וצריך