יסוד ושרש העבודה קמח

לעשות ג"כ שתופי מבואות לכן ראוי ג"כ לכלול בנוסח שתופי מבואות ויאמר בזה הנוסח בהדין עירובא יהא שרי לן לאפוקי ולעיולי מחצירות למבואו' וממבואות לחצירות ומן הבתים לחצירות ומחצירות לבתים ומבתים לגנות ומגנות לבתים ומבתים לבתים ומגנות לגנות לי ולכל הדרים בעירוב. ע"כ. כי בעירוב אחד יוצא לשתופי מבואות ולערובי חצירות כמבואר בש"ע ושם נאמר בסי' תק"כז סעי' י"ב שהברכה יהיה אחר הזכי' ויניח העירוב בבית שיש בה ד' אמות על ד' אמות או כדי לרבע ד"א על ד"א כמבואר שם בש"ע. וזה דבר פשוט שעירוב זה אינו מועיל כ"א לאותם שדרים תוך העירוב ולא לאותם שדרים חוץ לעירוב בשכונה אחת לכן שני בעלי בתים הדרים חוץ לעירוב בשכינה א' דהיינו א' דר בבית וא' בקאמ"ר צריכין לעשות ביניהם עירובי חצירות ואם לא עשו אסורים לטלטל מזה לזה מביתו לקאמ"ר וזה מהקאמ"ר שלו לבית. וגודל עון של הוצאה מרשות לרשות מבואר בתקונים תיקון מ"ח דף פ"ה עמוד א' וז"ל מאן דאעקר חפץ מאתריה ואנח לי' לבר מאתריה ומרשותי' כאלו אעקר אילנו דחיי דאיהו אות ברית ואנח ליה ברשו אחרא מאן דעביד דא גרים דאעקר נשמתי' מרשות דילה ואנח לה ברשו אחרא כו' ודא גרים לישראל דאתעקרו מארע' דישראל ואתגליאו. ובדף צ"ו ע"ב ג"כ תיקון ס"ו וז"ל ודאי כל מאן דנפיק מרה"ר כו' כאלו ערב שמא דקב"ה ועביד אילנא דטוב ורע כו'. עכ"ל בקיצור. לכן יזהר האדם מאוד ומאוד באיסור ההוצאה בשבת. ודי בזה כדי הערה ואחר ערובי חצרות יתקן פתילות לנר של שבת אם מדליק בשמן זית כי הדלקה אותה מצוה האשה חייבת בה ותקון הפתילות מוטל על הבעל. האריז"ל. ואם מדליק בנר של שעוה ושל חלב יניחם בעצמו בנר על השולחן. לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם הני נשי במה זכיין בהדלקה עושה מצוה עוצם גודל השכר של הדלקת נר שבת והוא מבואר בזה"ק פ' בראשית דף מ"ח ע"ב וז"ל ואתתא בעיא בחדוה דלבא ורעותא לאדלקא בוצינא דשבת דהא יקר' עילאה הוא לה וזכות רב לגרמא למזכי לבנין קדישין דיהון בוצינא דעלמא באוריתא ובדחלת' ויסגון שלמא בארעא ויהיבת לבעלה אירכא דחיין בגין כך בעיא לאזדהרא בה. עכ"ל צאינה וראינה בנות ציון איך ראוי להדליק הנרות בשמחה עצומה. לכו נא הגברים וראו איזה דרך ישרה לפני איש איך ומה ראוי לאדם להשתדל בהנחה עושה מצוה כתקונו שיהיו מונחים נרות של שבת לצד דרום ושלחנו לצד צפון כמבואר בתקונים תיקון כ"ד דף ע' ע"א וז"ל ובההוא ביתא דאשכחין דירה דא מתקנא בהאי סדורא מנרתא בדרום ושלחן בצפון ומטה בין צפון לדרום. אמרין אלין מלאכין דקא נחתין עם שכינת' דאיהי נשמה יתירה. לית דין אתר הדיוט עם הארץ אלהן אתר דרעוא בי' מן קדם ה', פתורא צריכא לתקנא לה לגבי צפון כו' מטה למערב בין צפון לדרום כו' ובביתא דלאו אינון מתתקנן אלין תקונין בליל שבת אושפזין אמרין לאו איהו דא דירה דישראל דאתמר בה ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם לדרתם כתיב חסר מלשון דירה. וכל אלין תקונין צריכין לתקנא בליל שבת דאיהי ממש אות ברית מילה עכ"ל בקיצור. וראוי לאדם להתנהג א"ע בכל עש"ק להוסיף מחול על הקודש בכל מה דאפשר כמבואר בתקוני' תיקון מ"ח ד' פ"ה ע"ב. וז"ל צריך בר נש בשבת לשנויי בלבושין בשרגא במאכלין וצריך למהוי מוסיף מחול על הקדש. וכל המוסיף מוסיפין ליה נפש יתירה בשבת וכל הגורע גורעין לו ההוא נפש יתירה ח"ו עכ"ל. והמ"א בסי' רס"א הביא בשם הפוסקים שצריך להוסיף מחול על הקדש ב' שעות ועיי"ש. וכתוב בספר התגין אם נשמתו של אדם בגיהנם בכל יום ששי מוציאין אותה מגיהגם בעת שהיה רגיל בעה"ז לשבות וכן בתוספת מקודש על החול במוצאי שבת המאחר מאחרין אותו שלא להכניסו לגיהנם והממהר ממהרין אותו להכניסו. וע"כ צריך לזהר בזה מאוד. ומוטל על כל אדם להזהיר בני ביתו על תוספת שבת וביחוד בימים הקצרים של ימות החורף שרוב נשים מאחרין בהדלקת הנרות עד קרוב לחשיכה ר"ל וראוי להזהיר אותם בנחת ובתוכחה אחיי ורעי ראשון לציון הנה זה בא כבר למעלה בשער שלפני זה מגודל זהירות הכוונה בתפלת מנחה של כל