יסוד ושרש העבודה קמו

כ בשמחתו היינו בעת עשיית רצונו הן הוא בעצמו הן אדם אחר ולהצטער באיזה ענין שנעשית נגד רצונו הן הוא בעצמו הן אחרים גם בכל מקום אשר יקרא האדם בתנ"ך איזה ענין מגבורות ונפלאות הבורא ית"ש דהיינו ענין שיצא מדרך הטבע יחשוב אדם אז במחשבתו גבורות ה' גבורות ה' כמה פעמים בשמחה עצומה. את אחיי ורעיי אנכי מבקש לבל ירע בעיניכם כי לא באתי להגיד את הרשום כל המקומות מענינים אלו בכל התורה כי בודאי אצא מגדר הקיצור בדבר שרשומו ניכר מכלל' אתמר כי אדם יפיק תבונה מעצמו ליתן דעתו בזה אל הכוונה בכל המקומות מענינים אלו לכוין כוונות הנ"ל ואשרי חלקו. ועוד כלל אחר בעבודת בוראנו ית"ש ויתעלה בקריאת הפרשה בכל מצות הנהוגות עתה בזמנינו הן מצות עשה והן מצות ל"ת יקבל על עצמו בשמחה עצומה במ"ע לעשותה ובמצות ל"ת לזהר ממנה. גם שומע כעונה לענין זה בעת שמיעתו הפרשה מפי הקורא בשבת וי"ט ובשני וחמישי יכוין ג"כ בכל הערות שהיערנו לכוין בשעת קריאת פ' שמו"ת ודי בהערה זו. גם לרבות קורא אחר קורא בקריאת ההפטרה של הפרשיות יכוין כל הנ"ל. ועוד נוסף הוא בכ"מ אשר יקרא בהפטורה עניני נחמות על העתיד ראוי לאדם בעת קריאתה ליתן הודאה עצומה בשמחה בלבו ובמחשבתו להשם יתעלה על נחמות האלו וגם יצפה לתשועת ה' בתשוקה עצומה מתי יגיע התור ויבואו הנחמות האלו כי הלא דבר זה נשאל לאדם אחר פטירתו צפית לישועה ובודאי כשיכוון אדם בזה יזלגו לפעמים עיניו דמעות רבות מגודל התשוקה שישתוקק מאוד בלבו מתי יגיע זה. עוד כלל אחר לבי לחוקקי ישראל לחקוק על לוח לבם בכל מקום שיקרא בעניני גבורות ונפלאות של יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה שעי"ז נתגדל ונתקדש אז שמו הגדול ב"ה וב"ש לעיני כל ישראל ובעיני האומות ראוי לאדם להכניס בלבו שמחה עצומה עד מאוד על זה ודי בזה. הלא המה באו בכתבים למעלה בשערים הקודמים בשם הזה"ק שיזהר האדם מאוד בדקדוק המלות היטב אף בלמוד התורה ומה גם בקריאת פ' שמו"ת ועונשו גדול ר"ל מי שאינו נזהר בזה וע"כ ישים האדם אל לבו להזהר בזה מאוד ודי בהערה זו. יום פנה מחצות היום ולהלן בעש"ק יזהר האדם מאוד לקצץ הצפרנים ויאמר בפה מלא לכבוד שבת קודש ובזה"ק פ' ויקהל ד' ר"ח ע"ב. ז"ל לא לבעי ליה לב"נ לרבת' אינון טופרין דזוהמא. דהא כמה דאסגיאו הכי נמי אסגי עלי' קסטור' וידאג בכל יומא. ובעי לספרא לון ולא ירמי לון דלא יעבד קלנא בההוא אתר דיכיל ההוא ב"נ לאתזקא וכלא כגוונא עלאה עכ"ל. וז"ל פ' אחרי ד' ע"ט ע"א תאנא ברזי דמסאבוהא זוהמא דטופרין יתער זוהמא אחרא ובגיני כך בעיין גניזא. ומאן דאעבר לון לגמרי כאלו אתער חסד בעלמא כו'. ויעבר ההוא זוהמא וטופרהא דרשי' בי' דתני' מאן דדריך ברגלים או במסאני' עלייהו יכול לאתזקא. ומה כו' עכ"ל. (ואיתא) נמי במדרש מעשה בחסיד א' שנפטר ונראה לתלמידיו בחלום וראה התלמיד שהיה לו כתם במצחו ושאל לו מפני מה היה לך כך והשיב לו מפני שלא הייתי נזהר לקצץ את הצפרנים בכל עש"ק ע"כ. לכן יזהר האדם בזה מאוד (ונמצא) כתוב בספרים אם עש"ק הוא ר"ח לא יגלח שער הראש ולא יקצץ הצפרנים מפני הסכנה וכ"ש ביום ר"ח שחל בשאר ימות החול (והובא) בספרים שיזהר האדם שלא יגלח צפורני ידיו ורגליו ביום אחד כי הוא מאוד קשה לשכחה וגם סכנה (וכתבו) המקובלים שיזהר האדם כשקוצץ צפרניו שלא יפלו על בגדיו וכ"ש שלא יקוץ על בגדיו ולקולטן משם כי גורם רעה לעצמו ח"ו ואשה ביום טהרתה אם תעשה כן תגרום להפיל ולדותי' ר"ל ע"כ. (גם) יזהר האדם מאוד שלא לגדל פרע שער ראשו יותר מדאי אלא שיגלחה בכל ששה או שבעה שבועות עכ"פ ובזה"ק פ' בהעלתך ז"ל ד' קנ"א ע"ב כל מאן דאתי מסטרא דדינא בעי דלא ירבי שערא בגין דאסגי דינא בעלמא כו' עכ"ל בקיצור. (ויזהר) שיגלח דוקא קודם חצות היום כי אחר חצות אסור לגלח ע"פ דין המשנה שהוא עת מנחה גדולה והובא דין זה גם בש"ע וכ"כ בכתבי האריז"ל וצריך האדם להזהר בזה. ואחר נטילת הצפרנים ילך להטהר במקוה לכבוד שבת קדש ובודאי