יסוד ושרש העבודה קמה

ונטלי מינייהו תאובתא ואוליד מינייהו. ותו פגעין ביה במרעין ולא ידע כו' עכ"ל ויפק רצון מה' שוכן מעונה חן יתן לידידו שינה

סלד ורנן. לאל ראשון ואחרון. מקימי דל מעפר וחול. לברך על המוגמר חלק ראשון היא עולת החול. ובעזר האחד ואין שני,. נתחיל חלק שני גודר פרץ משובב נתיבות לשבת. היא עולת שבת

שער השמיני שער העליון חלק שני

היות נמצא השער ההוא בשבתות השנה יום שבחר ונתנו ה' ית"ש עליון על כל ימי החול ע"כ מן השם הוא זה אשר לו יקרא שער העליון

כי ע"כ ברך ה' את יום השבת ויקדשהו עליון על כל לשם ולתהלה ובו יבואר כל הסדר וההנהגה של ערב שבת קדש וקצור כוונת מזמורים של קבלת שכת קודש. וכל התפילות של שבת וכוונת קדוש היום וכוונת כהן ולוי וכל העולים אחריהם לקרות בתורה והנהגת של כל היום שבת קודש עד אחר הבדלה

פרק ראשון

בנשף ליל ששי והכינו תקון גדול בלילה ההוא נדדה שנת העובד את ה' בלב שלם ובנפש חפצה להיות נעור ללמוד כל הלילה עד הבוקר לתיקון פגם הברית. וימצא כתוב כן בכתבי האריז"ל ובשאר ספרי המקובלים שהלימוד כל הלילה בליל ששי הוא תיקון גדול ונפלא לפגם הברית. והיה ביום הששי תיכף אחר תפלת שחרית יזהר האדם לקרות הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ואטו מלתא זוטרתא היא מה שאמרו בגמרא הקדושה א"ר הונא כו' לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור כו' וכל המשלים מאריכין לו ימיו ושנותיו וגודל התקון בעולמות העליונים הקדושים בהשלים הפרשה עם הצבור גם גודל שכרו הובא בזה"ק ויבוא לפנינו העתקות מאמרו הקדוש בעז"ה לקמן בענין קריאת הפרשה ע"ש ויהדר לקרות בס"ת. ואחר כל פסוק יקרא תרגום שלו האריז"ל. ועכ"פ אחר כל פרשה דהיינו פתוחה או סתומה כדעת רש"ל ושל"ה. ויזהר האדם במה שמוזכר בספרים שלא להפסיק בדבור ח"ו בקריאת שמו"ת. וקודם קריאת הפרשה יאמר בשמחה עצומה הריני רוצה לקרות שמו"ת כדי לתת בזה נחת רוח ליוצרי ובוראי ית"ש כו' כפי הנוסח שנתבאר לעיל בשער הלמוד קודם קריאת מקרא. אחיי ורעיי אדברה נא שלום בעבודות יוצרנו ובוראנו ית"ש לכייל בכללא רבה לאנשים כערכי שבכל מקום אשר תקרא בתורה או בנביאים וכתובים ענינים שבא מזה היפך רצון יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה אז יכניס האדם צער גדול בלבו על זה שלא נעשית אז רצון בוראנו ית"ש ולהיפך במקומות שיקרא איזה ענין שמזה בא נחת גדול לבוראנו ית"ש אז יכניס שמחה גדולה ועצומה בלבו על זה שנעשית אז רצונו ית"ש ויתעלה היה לו לית"ש ויתעלה נחת גדול מענין זה וזהו עיקר ושורש עבודת דת בן חביב לאביו לשמוח