יסוד ושרש העבודה קלו

והולך לדרכו זאת חקרנוה כן היא. ועל הנהגה זו ממש תקנו לנו חז"ל נוסח ברכה זו הודאה תחלה וסוף ופרטות הטובות באמצע ואחר הודאה שנית נותן ברכה להשם יתעלה היינו בתיבות יתברך שמך בפי כל חי לכן יזהר האדם לומר ברכה זו במתון ליתן ריוח והפסק בין כל טובה וטובה כדי ליתן הבחנה בין ענין לענין הטובה ההיא להכניס ג"כ בלבו הודאה בשמחה עצומה על הטובה שהוציא בשפתיו ולא יתחיל לפרט בפיו טובה שני' עד שהוא נותן הודאה לשעבר בלבו. (יתברך שמך בפי כל חי תמיד ל"ו) בתיבות אלו יכניס צער גדול בלבו ואנו מתפללים על ביאת משיח ב"ב ואז יכירו וידעו כל דרי תבל אפילו באיים רחוקים שאתה הוא ה' א' יחיד ומיוחד אפס זולתו זהו יתברך שמך בפי כל חי היינו בין כל מין האנושי ולא יחולל שמך הגדול עוד (ככתוב ואכלת וכו'). וחתימת הברכה (ברוך אתה ה' על הארץ ועל המזון) יאמר ג"כ בהודאה עצומה בשמחה עצומה בלבו מאוד על ארץ הקדושה שנתן לנו וגם על המזון אף שבגמרא מפרש שפירושו ארץ דעבדא מזון עע"ז ראוי לאדם לכוין ג"כ על המזון שנתן לו בזה השעה. ודי בזה

ברכה ג' בונה ירושלים

ז"ל הטור בסי' קפ"ח שלישית בונה ירושלים ודוד ושלמה תקנום דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תיקן על הבית הגדול ולאו למימרא שלא ברכו אותה עד שבא דוד ושלמה דהא דריש להו כולהו מקרא אלא הם תקנו המטבע לפי מה שנתוסף טובה לישראל כו' וצריך להזכיר בה מלכות דוד וזהו שאמר ועל מלכות בית דוד משיחך. עכ"ל הטור בקיצור: הנה אחיי ורעי אם ברכה זו ג"כ מדאורייתא ודוד ושלמה בנו תקנו לנו המטבע והנוסח בודאי לא יצא אדם י"ח אם יאמר ויבקש בקשה זו בפיו ובשפתיו בלבד בלא לב ולב ידבר ר"ל לכן בין כל בקשה ובקשה יתן הפסקה וריוח קצת ויכניס צער גדול בלבו היינו בתיבות רחם נא ה"א על ישראל עמך יכניס צער גדול בלבו. ובתיבות ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך יכניס ג"כ צער גדול בלבו על זה שהם חרבים עתה מתי תבנו עוד. ובתיבות ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו יכניס ג"כ צער גדול בלבו עד מתי בית מקדשינו ותפארתינו יהיה לחרבה ומתי יבנה שנוכל להקריב בו את קרבנות חובותינו בכדי שיבא מזה נחת רוח ליוצרינו ובוראנו ב"ה וב"ש ואשרי מי שיוכל להוריד דמעות מים יורדה עיניו על שבר ושבר יחדיו יודבקו הנזכרים בזה בכל בקשה ובקשה יודע כמובא למעלה בפ' הקודם מאמר מזה"ק פ' תרומה גודל החיוב לדאג ולצער עצמו על השלחן צער חרבן בית מקדשינו וביחוד בברכה שנתקנה ביחוד ע"ז וסיומא דמלתא במאמר הנ"ל ובגין ההוא עציבו דאיהו קא מתעצב כו' קב"ה חשיב עליה כאלו בנה ביתי' ובנה כל אינון חרבי דבי מקדשא זכאה חולקיה עכ"ל. וביחוד בחתימת הברכה כשיאמר ובנה ירושלים עיר הקדש במהרה בימינו בא"י כו' יאמר בכוונה עצומה ובשברון לב עד מאוד ויענה ג"כ אמן אחר ברכת עצמו בכוונה עצומה ויכוין באמן זה שני כוונות הא' תפלה הב' הודאה אמן הלואי שיבנה ירושלים מהרה וראוי להודות לך ית"ש שבודאי אתה הוא הבונה ירושלים לעתיד

ברכה ד' הטוב והמטיב

ז"ל הגמרא במסכתא ברכות והובא ג"כ בטור סי' קפ"ט וז"ל ארבב"ח א"ר יוחנן הטוב והמטיב צריכה מלכות ואסיקנא צריכה ב' מלכות בר מדידא חדא בשביל בונה ירושלים דכיון שתקנו לומר מלכות בית דוד בבונה ירושלים ראוי היה להזכיר בו ג"כ מלכות של עולם אלא שלא רצו להזכיר מלכות של עולם אצל מלכות בית דוד. עוד ז"ל הטור הלכך תקנו