יסוד ושרש העבודה קלז

להזכיר בהטוב ומטיב מלכות כנגדה ואגב שתקנו להזכיר מלכות כנגדה תקנו נמי להזכיר כנגד ברכת הארץ לכך צריך להזכיר בה ג' מלכיות וג' גמולות וג' הטובות וזה נוסחא בא"י אמ"ה האל אבינו מלכנו כו' המלך הטוב הרי ג' מלכיות. וג' הטובות המלך הטוב והמטיב לכל הוא ייטיב לנו ואדני אבי הרא"ש ז"ל היה אומר בזה הסדר הוא הטיב לנו הוא מטיב לנו הוא ייטיב לנו כדרך. שאומר הגמולות הוא גמלנו הוא גומלנו הוא יגמלנו עכ"ל הטור מגמרא דברכות הנ"ל. אחיי ורעיי ראו עתה כי ברכה זו אף שאינה מדאורית' רק מדרבנן הלא עינינו רואות שתקנו חז"ל ברוח קדשם במפקד ובמנין מספר ג' מלכיות וג' הטובות וג' גמולות דוקא לא פחות ולא יותר וב' מלכיות אחרונות תקנו להשלמת שני ברכות אחרונות של ברכת המזון שהם מדאורייתא והם ברכת הארץ ובונה ירושלים שלא נזכר בהם מלכות. והנה בודאי השלמה בעי כוונה ואינו אדם יוצא ידי חובתו במשא דבר ה' על שפתיו ולבו בל עמו בהשלמת שני המלכיות של תשלומין עד שיאמר אותם בכוונה עצומה ממש כמו מלכות דפתיחת שאר איזה ברכה הצריכה שם ומלכות בקבלת מלכות שמים שלימה לקבל אותו ית"ש ויתעלה על עצמו מלכותו ואדנותו בשמחה עצומה. אך אם האדם מזכיר אותם בלא לב ולב ידברו ואינו מכוון ממש לנוכח השם יתעלה ויתרומם מלכנו אתה או המלך הטוב אתה בודאי מה לי אם אמר מלכנו או תיבה אחרת של חול מאחר שלא היה כוונתו לכך בתיבת מלכנו כוונתה העיקרית כנ"ל אין חילק כלל בין תיבה זו לתיבה אחרת לכן יתן האדם אל לבו שנתחייב להזכירם כאן בחיוב גמור להשלמת שני מלכיות של שני ברכות אחרונות של ברכת המזון כנ"ל וכן בג' הטובות וג' גמולות שחייבו אותנו חז"ל הודאה זו בברכה זו דוקא בודאי אין אדם יוצא ידי חובתו בהם אם לא כיון בלבו ובמחשבתו הודאה עצומה בכל ג' הטובות וג' גמולות ודי בהערה זו. וז"ל האבודרה"ם ואמרינן בפ' שלשה שאכלו שברכת הטוב והמטיב ביבנה תקנוה (פי' ב"ד של רבן גמליאל הזקן שביבנה תקנוה) על הרוגי ביתר שהיתה עיר גדולה לאלהים והיו בה אלפים רבבות מישראל ואח"כ גברה מלכות רומי עליהם ולכדום ונהרגו כלם ואז נגדעה לגמרי קרן ישראל ונשארו נבלתם מאכל לעוף השמים זמן רב והיתה חרפה גדולה לישראל בדבר זה עד שישבו ר"ג ובית דינו כמה ימים בתענית ובזבז אוצרותיו עד שנתנה להם רשות לקברם ואז תקן ברכת הטוב והמטיב על רוב הטובה הזאת הטוב שלא הסריחו כל אותו זמן שנשארו על פני האדמה והמטיב שנתנו לקבורה דהיינו טובה על טובה ותקנוה בסעודה לפי שהוא מקום השמחה ולכן תקנוה ג"כ על שנוי היין ועל שמועות טובות ועל הגשמים. ואמרינן בירושלמי כשנחרבה ביתר נגדעה קרן ישראל ואינה עתידה לחזור עד שיבא בן דוד ולכן סמכוהו אצל בונה ירושלים עכ"ל האבודרה"ם. לכן כיון שעיקר תקנת ברכה זו על הרוגי ביתר ראוי לכוין בג' הטובות כשאומר הוא הטיב יכוין במחשבתו בזה"ל הוא הטיב להרוגי ביתר שלא הסריחו ושנתנו לקבורה ואני נותן לך ית"ש הודאה עצומה ע"ז הטובה. הוא מטיב עתה בכל טובות לעם ישראל ויתן ג"כ הודאה עצומה במחשבתו ע"ז. הוא ייטיב לנו תפל' אלהבא וכן בג' גמולות יכוין ג"כ כוונה זו ממש ודי בזה. הרחמן הוא כו' אף שלא נזכרו כל נוסחות הרחמן בגמרא מ"מ בודאי נתקנו מקדמונים והובא ג"כ בטור מענינ' וע"כ ראוי לומר אותם בכוונה עצומה ופסוק (פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון) בנוסח ספרד נתקן פסוק זה בברכות הזן קודם החתימה וזה נוסחת' ומכין מזון לכל בריותיו אשר ברא כאמור פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון בא"י הזן את הכל והאריז"ל כתב ע"ז כוונה עצומה מאוד ומזה אנו למדין שעיקר נוסחת ברכת הזן נתקנה כן להזכיר פסוק פותח את ידיך קודם החתימה ואנו אף שמנהגינו שלא להזכיר פסוק זה קודם חתימת ברכת הזן מטעם הכלבו שמביא הב"י בסי' קפ"ז ואף שלא נראה סברתו להב"י ועיי"ש עכ"פ למנהגינו שנתקנה לו' פסוק זה בסוף ברכת המזון חיוב גדול על האדם לומר אותה בכוונה עצומה כי פסוק זה