יסוד ושרש העבודה קלה

חיוב על האדם ליתן הודאה עצומה ע"ז בלבו ובשפתיו ועיקר ההודאה היא בלב. ונחזור על החיוב השלישי שנזכר בגמרא נחום המדי אומר צריך שיזכיר בה ברית וזה שאנו אומרים ועל בריתך שחתמת בבשרינו והוא ברית המילה אות ברית קודש מבטח בטוחי חותם קדש לה' שהיא לנו לאות שהבורא ית"ש כרת עמנו ברית להיות לנו לאלהים ואנחנו נהיה לו לעם וע"י כריתות ברית המילה נתן לאברהם אבינו ע"ה ארץ הקדושה להיות לו לנחלה אחוזת עולם לו ולזרעו אחריו ולעולמי עד. עתה אתם ברוכי ה' זרע בנים לא ישקרו פלס מעגל דרכיך פלס במאזני משפט לה' כי גדול יום ה' כקרב למשפט אחר פטירתו מעה"ז אם ישאלו את האדם נתת הודאה עצומה כל ימי חייך בבהמ"ז להשם יתעלה על שבחר אותך לחלקו וגורלו הקדוש וחתם בבשרך ברית והוא ית' ויתעלה אלוה ואדון ומלך ופטרון איך ישא פניו אם אמר כל ימיו התיבות רק בפיו ובשפתיו בלבד ולא שם אל לבו כלל ההודאה על כל הנ"ל אוי לאותו בושה: וז"ל הזה"ק זכאין אנון ישראל דקב"ה יהיב לון אות קיימא ועוד כמה מאמרים אך לקצר אני צריך. גם בגמרא הקדושה מבואר גודל מעלת חותם ברית זה ואיך לא יתלהב לב' האדם בהודאה זו להשם יתעלה ויתרומם ודי בהערה זו. ונחזור על החיוב הרביעי שנזכר, בגמרא ר' יוסי אומר צריך שיזכיר בה תורה וזה שאנו אומרים ועל תורתך שלמדתנו שנתן לנו תורתו הקדושה והתמימה שקדמה לעולם אלפים שנה בכדי שבה נזכה לחיי העה"ב ולכל טוב הצפון. וגם באמירתו ועל חוקיך שהודעתנו שהם המצות הקדושים שצוה אותנו שבהם נזכה ג"כ לכל טוב הצפון. וגם באמירתו ועל חיים חן וחסד שחוננתנו ועל אכילת מזון שאתה זן ומפרנס אותנו כו' איך יוצא האדם ידי חובת הודאה אם אומר כל הנ"ל התיבות מן השפה ולחוץ ולבו בל עמו בהודאה זו. אוי לאותה בושה אוי לאותו כלימה ונחזור ג"כ על חיוב ההודאה שבסוף הברכה שנזכר בגמרא ר' אבא אמר צריך שיזכיר בה הודאה תחלה וסוף והוא שאנו אומרים ועל הכל ה"א אנחנו מודים לך כו' ובודאי כך מקובל איש מפי איש עד משרע"ה שצריך ליתן דוקא הודאה שנית בסוף הברכה ג"כ דרך כלל על כל הטוב שפרט מקודם ולא די לו בהודאה שבתחילת הברכה נודה לך ה"א. ובודאי צריך שיתן בהודאה זו השני' הודאה עצומה במחשבתו ובלבו יותר ויותר הודאה כלליות על כל הטובות שזכר עד הנה. אחיי ורעיי אהובי נפשי שימו לבבכם לכל הדברים אשר ראו בעיני אדניה אשר לא שם לבו למוצא שפתיו וע"כ יהגה לבו תבונות בכל ההודאות הנזכר בברכה זו לצאת בזה ידי חובת גברא שחייבוהו חז"ל בגמרא הקדושה כהוגן וכהראוי היינו כשיאמר האדם ההודאה שבהתחלת הברכה נודה לך ה"א יכניס בלבו שמחה עצומה בהודאה זו באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד ואח"כ מונה והולך הוא הטובות שהיטיב עמנו על שהנחלת לאבותינו ארץ כו' ויכוין בכל פרט ופרט של הטוב ההוא כמבואר למעלה ע"פ שכל פשוט. ואחר כל פרטי הטובות כשיאמר הודאה שני' שהיא ועל הכל ה"א אנחנו מודים לך כו' יכניס בלבו שמחה עצומה יותר ויותר בהודאה זו דרך כלל על כל פרטי הטובות שזכר עד הנה. ודעת לנפשך ינעם במה שתקנו חז"ל בנוסח ברכה זו ההודאה תחלה וסוף היא ממש כדרך הנהגת העולם איש את רעהו כי הלא עינינו רואות ראי' חושיות ושכלית באדם שנותן תשואות חן חן לחבירו על איזה טובה שעשה עמו ומה גם על טובות הרבה נותן לו הודאה דרך כלל בתחילה קודם שמפרט טובותיו שעשה עמו והרי אומר לו בלב שלם ובנפש חפיצ' ובשמחה רבה בזה הלשון אני נותן לך אחי, ורעי שבח והודאה על הטוב שעשית עמדי ופורט פרטי הטובות בזו בזו ובזו. הנה ודאי בעת שמפרש ופורט אותם הטובות מפרש אותם בשמחה עצומה ובלבו בוער ההודאה והשבח לחבירו על כל טובה וטובה בפני עצמה שעשה עמו ואחר שפרט כל הטובות ורוצה לפרוש מאתו ולילך לדרכו אז נותן לו עוד הודאה דרך כלל בשמחה עצומה ובלב שלם יותר ויותר ואומר לו בזה"ל אחי ורעי אדברה נא שלם בך על כל הטובות שעשית עמי אני נותן לך שבח והודאה מברך אותו אח"ז בלב שלם ושמוח עד מאוד ברכה הגונה וכוללה במלות קצרות ופורש מאתו