יסוד ושרש העבודה קלד

שכרו ע"ז כמבואר הכל שם. ועתה מה לי פה עוד להעיר אוזן אנשים ואני עני מדעת נבזה וחדל אישים מה עוד לזעוק את פני בני אדם הלא די לבא מן הדין מאמר הזה"ק הערה עצומה ונפלאה. וז"ל הז"ח דף ס"ח ע"ב מאן דמברך בהמ"ז חדי לעילא וחדי לתתא ואצטרך לברך בחדוה וברעותא דלבא בגין למחדי כו'. עכ"ל בקיצור. ודי הערה בזה

ברכה א' ברכת הזן לשון אבודרה"ם

וז"ל תמיד לא חסר לנו על שם וארבעי' שנה בלכתם במדבר לא חסר ואל יחסר לנו מזון לעולם ועד בקשה היא על שם לא יחסר לחמו עכ"ל. ויזהר האדם מאוד שלא לדלג תיבת שם א"ל בנוסח כי אל זן ומפרנס אך ע"פ כהאריז"ל הנוסח העקרי כי הוא אל זן כו' וכ' ג"כ בה כוונה עצומה ברוך אתה ה' הזן את הכל. לא יחטוף אחריה תיכף להתחיל ברכה שני' עד שיפרש ההודאה במחשבתו מה שהוציא מפיו ובשפתיו ויתן הודאה עצומה בשמחה עצומ' במחשבתו להבורא ית"ש על שהוא זן ומפרנס כל העולם בחסדיו וברחמיו. וגם עניית אמן של המסובין יהיה בהודאה ובשמחה עצומה בכוונה זו

ברכה שנייה היא ברכת הארץ

וז"ל הגמרא במסכתא ברכות והובא גם כן בטור בסי' קפ"ו תניא רא"א כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו. נחום המדי אומר צריך שיזכיר בה ברית (והוא מה שאנו אומרים הנוסח ועל בריתך שחתמת בבשרנו). ר' יוסי אומר צריך שיזכיר בה תורה (והוא מה שאנו אומרים הנוסח ועל תורתך שלמדתנו) ולא בא לחלוק אלא להוסיף. ר' אבא אומר צריך שיזכיר בה הודאה תחילה וסוף (פרש"י בתחלה נודה לך ה"א ובסוף ועל כולם ה"א אנחנו מודים לך. וז"ל הטור וכל מי שמשנה המטבע או שלא הזכיר מה שחייבו חכמים להזכיר לא יצא ידי חובתו והוא ג"כ שם בגמרא. וכתב עוד הטור וז"ל כתב אחי ר' יחיאל ז"ל מסופקני בהא דאמר לא יצא י"ח אי לעיכובא קאמר אי למצוה ונ"ל כיון דבהמ"ז דאורייתא לעכובא קאמר וצריך לחזור ואם סיים הברכה חוזר לראש עכ"ל הטור. עתה עם סגולה קדושי עליון אחי ורעי אדברה נא שלום בך לחזור על כל פרטי ההודאות שחייבו אותנו חז"ל בקבלתם מפה אל פה עד מרע"ה מסיני להזכיר בברכה זו של ברכת הארץ בחיוב גמור ולעכובא כנ"ל בטור. ההודאה שבתחלת הברכה שחייבו להזכיר בנוסח שאנו אומרים נודה לך ה' אלהינו. הנה אהובי נפשי אחיי ורעיי אם יאמר האדם תיבות אלו בשפתיו לבד נודה לך ה"א ולבו בל עמו לשים בלבו ההודאה של פי' המלות האלו איך אדם יוצא י"ח בפתח פתחי פיו ולבו לא נכון עמו במה שחייבו אותו בגמרא הנ"ל שיזכור בה הודאה תחלה וסוף כי בודאי היתה קבלה בידם איש מפי איש עד מרע"ה שתיכף בתחלת הברכה צריך האדם ליתן הודאה זולת ההודאה שבסוף הברכה ועל כלם אנחנו מודים לך ואיך נקראת הודאה כיון שלבו רחוק ממנו ועיקר ההודאה היא שמחה שבלב כנ"ל ע"פ שכל פשוט ודי בזה ונחזור על חיוב השני שחייבו להזכיר בברכה זו והוא שאר"א כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא י"ח בודאי כוונת ר"א ג"כ שחיוב גמור עלינו ליתן הודאה עצומה בברכה זו להשם יתעלה על שהנחיל אותנו ארץ חמדה טובה ורחבה כזו לנחלה וירושה עולמות באהבת ה' את אבותינו ואותנו ואם יאמר האדם תיבות האלו רק בפיו ובשפתיו ולבו בל עמו איך יוצא י"ח: גם הזכרת י"מ ועל שהוצאתנו ה"א מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים. הנה אף שלא נזכר בגמרא חיוב הזכרה זו אך בודאי כשתיקון יהושע מטבע ונוסח ברכה זו של ברכת הארץ כנזכר בגמרא בודאי תיקן הזכרת י"מ ג"כ ובודאי