יסוד ושרש העבודה קלג

והכנת השבח הזה שאנו אומרים בל' לע"ז קודם התחלת ברכת הזמון מבואר בזה"ק פ' בלק בהינוקא דף קפ"ו ע"ב וז"ל א"ר יהודה לר' יצחק כדדמי לן האי יינוקא לאו בר נש הוא אכלו וההוא ינוקא הוה אמר מלי דאורייתא וחדושי אורייתא. אמרו הב ונברך (פי' זה שאנו אומרים בל' לע"ז מיר וועלין בענטשין) אמר להו יאות אמרתון בגין דשמא קדישא לא מתברך בברכה דא אלא בהזמנה פתח ואמר אברכה את ה' בכל עת וגו' וכי מה חמא דוד לומר אברכה את ה' אלא חמא דוד דבעי הזמנה ואמר אברכה בגין דבשעתא דבר נש יתיב על כתורא שכינתא קיימא תמן וסטרא אחרא קיימא תמן כד אזמין בר נש לברכא לקב"ה סטרא אחרא אתכפי' וסטרא אחרא לאו איהו בכללא. ואי לא אזמין בר נש לברכא לקב"ה סטרא אחרא שמע ומכשכשא למהוי לי' חולקא בההיא ברכה כו' ואי תימא נברך שאכלנו משלו דא הוא הזמנה. ברוך שאכלנו משלו דא הוא ברכה. הכי הוא ודאי. אבל נברך הזמנה אחרא איהו כו' עכ"ל בקיצור. הנה אחיי ורעי הביטו אל מה שמבואר בזה"ק הנ"ל גודל החיוב אל אדם הכנה והזמנה קודם ברכת הזמון הוא שאנו אומרים בל' לע"ז מיר וועלין בענטשין הנה מה מאוד ראוי בודאי לומר זה בשמחת הלב מאוד וישמח בלבו שמחה עצומה מאוד על שהכין את עצמו לברך ולהודות יוצרו ובוראו יתברך שמו ויתעלה וישמח שמחה עצומה באלהותו יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד. ודי בזה ויתחיל לברך ברכת זמון וברכת זמון הוא שאומר המברך נברך שאכלנו משלו והענייה שעונים המברך והמסובין ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו וז"ל אבודרה"ם וענין הזמון הוא רבוי שבח וגדולה להבורא יתברך שמזמנין ומתרין זה את זה ומתועדין יחד להודות לו לשבחו ולפארו על שפע טובתו כמ"ש ונרוממה שמו יחדיו. עכ"ל האבודרה"ם. אחיי ורעיי כבר כתוב הוא ונערך הלא המה בקצובים למעלה כמה פעמים שעיקר השבח וההודאה היא בלב ובמחשבה לכן יזהר האדם בברכת זמון בשלשה שהיא מדאורייתא כמבואר בטור שנעתיק לשונו לפנינו לקמן בעז"ה לאומרה בהודאה עצומה ובשמחה עצומה במחשבתו. וז"ל הזה"ק פ' תרומה דף קס"ח ע"ב ושמחה לפני ה' אלהיך דא איהו בכוס של ברכה כד בריך בר נש בכוס של ברכה אצטרך למחדי ולאחזאה חדוה ולא עציבו כלל כיון דנטיל בר נש כוס של ברכה קב"ה קאים על גביהו ואיהו אצטרך לאעטפא רישי' בחדוה ולברכה על הכוס במותב תלתא נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו דא אצטרך רעותא לעילא לגבי עתיקא דעתיקין כו' עכ"ל. הרי מבואר במאמר זה אחיי ורעיי גודל מעלת ברכת המזון וחיוב החדוה והשמחה בה וז"ל הטור סי' קפ"ח דברכת הזמון שאע"פ שהיא מן התורה אין בה לא שם ולא מלכות לפי שאינה קבועה עכ"ל הטור. ודי בהערה זו: פרק תשיעי כוונת בהמ"ז

מצות עשה מן התורה לברך ברכת המזון ובוודאי החיוב על האדם אפי' ביחיד לברך בכוונה עצומה ובשמחה עצומה. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף רי"ח ע"א כתיב טוב עין הוא יברך ודאי בעינא טבא בחדוה ולאו איהו למגנא לברכא בחדוה דהא מההוא ברכתא ומההוא חידו נתן מלחמו לדל אתר דאצטריך לאתזנא מכל סטרין (רמז תקון להשכינה הקדושה) כו' מלין אלין לא אתמסרו אלא לחכימין למנדע ארחא דאורייתא כו' מהכי אוליפנא כל מאן דמברך ברכת מזונא כדקא יאות בחדוה ברעותא דלבא כד סליק מהאי עלמא אתר אתתקנא לי' גו רזין עלאין בהיכלין קדישין זכאה איהו בר נש דנטיר פקודי דמארי וידע שבחא דלהון. עכ"ל בקיצור נמרץ וראוי לאדם לעיין בפנים בזה"ק במאמר זה. אחיי ורעיי אהובי נפשי הביטו נא וראה ראו ולו תדעו כמה פעמים מזהיר את האדם במאמר הזה"ק הנ"ל שיברך בהמ"ז בכוונה ובשמחת הלב דוקא. ושמעו שמוע מלתו על לשונו אמורה מגודל התקון בעולמות העליונים הקדושים שעושה בזה בכוונתו וביחוד בשמחת לבו איש אשר בברכתו גם גודל