יסוד ושרש העבודה קכח

להזהיר גם לאחרים ע"ז ובתחבולות תעשה דרך העברתו מלשחוט עוד. ומה מאוד הוא ראוי וישר אל גאוני מדינה האיתנים מוסדי הארץ הרודים בעם להקהל ולעמוד על הפרצה וישטחו להם שטוח מצודות על כל זובחי הזבח אשר בכל גבולם סביב שבכל ימות החול לא ישתו שום משקה המשכר מלבד שבתות ה' וי"ט כי בעו"ה גדלה המכשלה הזאת תחת ידם במשקה המשכר יומר לשותיו. כח הרגשותיו. ולב ולא יכין. בפגימת הסכין. וביחוד להטיל גודא רבא בארור לבל ירום איש את ידו לוקח את המאכלת לשחוט כי אם מי שיודע ללמוד גמרא ופוסקים, והן רבים עתה בשחיטה עוסקים, והכל שוחטים אף אם אינו מכיר צורתא דשמעתתא ואינו יודע מאי דקאמרי רבנן ואינו ירא שמים כלל כי לא ע"ה חסיד וכל הפושט ידו ליטול חרב פיפיות בכח גברא נעשה מומחה לרבים בשחיטתו או לעינים שכך רואות ובודאי דבר זה מוטל על גדולי הדור גאוני המדינה בכל מה שיש בידם לתקן ולהרים המכשול מדרך עם קדוש וזכות הרבים תלוי בהם. ודי בהערה זו. גם משאלה שיש בה חלוקי דיעות בפוסקים ובשעת הדחק והפסד מרובה הוראתו שלא בקדושה להכשיר אם בעל נפש אתה הוי זהיר שלא תאכל משאל זו, אך את זה לו תאכלו מבשר שהורה בה זקן ואין בו דין חלוקה כלל בפוסקים והדין מפורש בש"ע והוא פשוט כמשחל ביניתא מחלבא אין זה נקרא שאלה כצל אף שצריך לשאול עליו (גם) יזהר האדם מבשר בהמה שיש בה סרכא, וז"ל התיקונים תקון עשרין וחמשא דף ע"ה ע"ב ואם ספר תורה איהו חסר באתר דמלא או מלא באתר דחסר או אות חד חסיר או יתיר או חליף, ס"ת פסול, לאו איהו כדיוקנא דס"ת דלעילא כגוונא דא אינון חמש כנפי ריאה כגוונא דחמשה חמשא תורה. וורדא כגוונא דזה ספר דאיהו ספר ישרים, אי אוני חסיר או יתיר או חליף, איהו חסרא פסול ומאן דעבר עלייהו כאלו אעבר על אורייתא וחמשה חמשה דילה כו' כנפי ריאה צריך דלא יהא בה סרכות תמני סרי סרכות אינון מאן דעבר עליי' כאלו אעבר ברית דאיהו חי עלמין כו'. ודי בהערה זו. בשר אחוריים של בהמה האריז"ל מזהיר שלא לאכול וביותר צריך להזהר במקום שאין יודע ומכירו להמנקר אם הוא ירא את ה' מרבים ובקי בטוב הניקור בהם ובשמותיהם כי גדלה המכשלה של איסור גיד הנשה רח"ל כמבואר פ' וישלח דף ק"ע ע"ב ועי"ש. גם אזהרת האריז"ל שלא לאכול שום לב של בהמה וחיה ועוף כי הם מהדברים המזיקים לנפשו מאד, ולא יאכל גבינה ביום שאוכל בו בשר אפי' זה בתחלת הלילה וזה בסוף היום, גם אזהרתו שלא יאכל אדם אפי' ספק פת אסור ויאכל בכוונה דברים המותרים שנתברר לו בלתי שום ספק שאין במאכל זה שום איסור כלל וכלל וז"ל האריז"ל והאכילה דחול רובה הולכת לחלק החיצונים ומעוטה הוא הנברר מהנצוצות הקדושה שנפלו בקליפות ונכנסו במאכל הנאכל עם איזה נשמת חוטא המתגלגל בו בעונותיו שנתקן הכל ע"י האדם האוכל המאכל ההוא ודוקא אם לא יהיה המאכל דבר איסור ח"ו שאז אין הקדושה שבו ראוי' לתקון ולפיכך האוכלה ניזוק בנפשו כי הקליפה הגוברת בה מסיתו לחטוא עכ"ל. ויזהר האדם מאוד שלא יטיל אימה יתירה בתוך ביתו כנזכר בגמרא וביחוד על האמה שעוסקת בבישול תבשילין שמתוך אימה יתירה שעלי' מבעל הבית אף אה יארע לפעמים איזה איסור בבישולה דהיינו בבשר וחלב. תחת לשונה מסתרת הדבר ואינה מגדת כלל לאנשי הבית ואין איש מאנשי הבית שם בבית יודעים מאומה כי יראה מאימה שיש לה מבעל הבית וגודל הפגם של איסור בשר וחלב מבואר בזה"ק פ' משפטים דף קכ"ה ע"א ועיי"ש לכן יזהר האדם מאוד בזה ואדרבה ראוי להזהיר בתמידות לאנשי ביתו וביחוד לזו שעוסקת בבישול תבשילין אם יארע לפעמים איזה שאלה באיסור בשר וחלב או בשאר דבר טריפות שבל תכחד ותסתיר הדבר ובזה תמצא חן בעיניו כן ראוי לכל משכיל לדבר על לב אנשי ביתו בתמידות ודי בזה. גם יזהר האדם מאוד מאיסור הנאה של בישול בשר בחלב: