יסוד ושרש העבודה קיג

חדא לסטרא חדא דפשיטיתא דאל"ף (ר"ל קו האמצעי של אלף) קיומא דעלמין כלהו וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא. ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירין כלהו נפקי מההוא קוצא תתאה דתחות אל"ף מכאן ולהלאה שארא לאתפשטאי אל"ף בי"ת ולית חושבן לחכמתא דהכא אתגליף כו' עכ"ל. ומאמר זה כבר מלתו אמורה למעלה בענין תפלה. הרי זה לפניך שאפי' המלאכים העליונים אינם יכולים להשיג אפי' אות אחד מהתו"הק והתמימה כמו שאינם יכולים להשיג הבורא ית"ש ויתעלה זכרו לעד מהותו אף אפס קצהו כך אינם יכולים להשיג אף אפס קצהו על בוריו תור"הק כי אורייתא וקב"ה כלהו חד הוא. וז"ל פ' אמור דף ק"ו ע"ב באת חד זעירא תליין אלף אלפין ורבא רבבן עלמין דכסופין ועל דא תנינן אתוון אלין קשירין אלין באלין וכמה אלף רבבן עלמן תליין בכל את ואת ואסתלוקו ואתקשרו במהימנותא ואתגלייא וסתים בהו מה דלא אתדבקו עלאין ותתאין. אורייתא ביה תליא עלמא דין ועלמא דאתי הוא ושמיה חד כו' עכ"ל (ואיך) ראוי לאדם להזהר, מאד בדקדוק.. התיבות כמבואר למעלה בשער הג' כ"א לא יוציא מפיו הדק היטיב יקרא כגון וידב רדני וכיוצא בזה יתן עיניו למטה בדבורו ולבו למעלה איך פוגם בדבורו העולמות יה העליונים הקדושים לאין קד ותכלית התלוים באותיות ובתיבות כנ"ל בזה"ק שלא אמר כלל תיבות הכתובים בתורה הקדושה שהוא (וידבר אדני) אוי לאותו בושה וענשו גדול כמבואר בזה"ק וכבר מלתו אמורה למעלה בשער ג' פ"ב וגם איך יזהר האדם להוציא התיבות מפיו בדחילו ורחימו כי עונשו גדול מאוד כמבואר בתיקונים בכמה מקומות. וז"ל בתיקון ע' בדף קכ"ב ע"ב ומאן די משתמע תמן קלי' בין באורייתא בין בצלותא בין בצעקה בלא דחילו מיד וישמע ה' ויחר אפו ותבער בם אש ה' וכמה נטורי תרעין תמן דאתקריאו אזני ה' כו' ואם לא סליק לון בר נש בדחילו ורחימו מה כתיב ביה כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא כו' תמן סלקין קלין דבורא דאורייתא וצלותא עכ"ל. וראוי לאדם לידע שהנקודות והטעמים הם יותר סתומים ונעלמים מהאותיות. וז"ל ז"ח ד' ע"ח ע"ב וכל אות ואות דאורייתא וקוצא דילי' ונקוד' דיליה וטעמי דיליה אית לון רזין סתימין לעילא כו' דלית ידיעה כידיעה דנקודי וטעמי דאתוון לאשתמודע בהון כו'. עכ"ל בקיצור כלל היוצא מזה שחיוב גדול על האדם בעת שקורא או שומע מפי הקורא או לומד באיזה מעשה וספור של התורה כגון ספור של הגר ושל בלעם ושארי ספורים או לכל אשר יקרא האדם נפש חיה הוא שמו של בני שם וחם ויפת בני נח הזכרים בפ' ואלה תולדות בני נח וגו' ויולדו להם בנים אחר המבול גם בפ' וישלח אלה שמות בני עשו ואלה בני שעיר החורי הנזכרים שם מחויב לקרות או לשמוע מפי הקורא בכוונה עצומה ברתת ובזיע ממש כקורא בתורה או שומע עשרת הדברות או פסוק שמע ישראל כמבואר למעלה במאמר זוהר הקדוש מגודל חיוב שמיעת הפ' מפי הקורא ברתת ובזיע ועיי"ש בקריאת הפרשה דב' וה' כי אין הבדל ביניהם כלל וכל הנחלים הולכים אל הים ויקוו המים על מקום א' מרועה א' נתנו ואל א' אמרן כי הכל הולך אחר התהום וסתום הדברים שבו ועיקר אור התורה וגודל הקדושה הוא בגוף ונשמה של התורה שמלובש בספור ההוא או בשמות אשר יקראו וכיוצא. וכשמוציא האדם מפיג או שומע מפי הקורא בכוונה עצומה הסיבה של הספור או השם משמות ע"ג הנ"ל הנזכרים בתורה מעורר בזה בעולמות העליונים הקדושים שורש ופנימיות האורות המלובשים בתיבה זו או בשם זה. ובודאי אחיי ורעיי הן מי קרא בצדק או הנוטה אוזן לו ישמע או הלומד על כוונה זו שהוא בכדי לעורר העולמות העליונים הקדושים דתלוים בתיבותיה' ובאותיותיה' ובנקודותיה' וטעמיהם בודאי תשוקתו עצומה ג"כ לידע ולהשיג תורתינו הקדושה על בוריו דהיינו לידע הדין והמצוה והיראה והאהבה והמוסר והתוכחה הכל על בוריה ומדקדק בכל פסוק פירושה היטיב ולו יודע אי' איפו מקומה באיזה פ' מלא הוא כתובה וכמה פעמים נזכר בתורה פסוק זה אף בשנוי לשון קצת וכוונתו לש"ש להיות בקי בהן ובשמותיהן למען