יסוד ושרש העבודה קיב

בעת קריאתו שמו"ת בכל עש"ק וכיוצא שמיעתו מפי הקורא בס"ת ולימודו מקרא וז"ל פ' בהעלותך דף קמ"ט ע"א זכאן אינון ישראל דאתיהיב להו אורית' עלאה אורייתא דקשוט ומאן דאמר דההוא ספורא דאוריתא לאחזאה על ההוא ספור בלבד קאתי תיפח רוחי' דאי הכי לאו איהי אורייתא עילאי אוריתא דקשוט אלא ודאי אורייתא קדישא עלאה איהי אורייתא דקשוט ת"ח מלך ב"ו לאו יקרא דילי' לאשתעי מלה דהדיוטא כ"ש למכתב לי' ואי סליק בדעתך דמלכא עלאה קב"ה לא הוי לי מלין קדישין למכתב ולמעבד מנייהו אורייתא אלא דאיהו כניש כל מלין דהדיוטא כגון מלין דעשו מלין דהגר מלין דלבן ביעקב מלין, דאתון מלין דבלעם מלין דבלק מלין דזמרי וכניש להו כל שאר ספורין דכתיבין ועביד מנייהו אורייתא אי הכי אמאי אקרי תורת אמת תורת ה' תמימה עדות ה' נאמנה פקודי ה' ישרים מצות ה' ברה יראת ה' טהורה וכתיב הנחמדים מזהב ומפז רב ואלין אנון מלין דאורייתא אלא ודאי תורת ה' אקרי תורה תמימה וכל מלה ומלה אתי' לאחזאה מלין אחרנין עלאין דההיא מלה וההוא ספור לאו לאחזאה על גרמיה בלבד קאתי אלא לאחזאה על ההוא כללא קאתי כמה דאוקמינא ת"ח ותנח התבה וגו' עכ"ל. (וז"ל) ג"כ ד' קנ"ב ע"א רש"א ווי לההוא ב"נ דאמר דהא אורייתא אתא לאחזאה ספורין בעלמא ומלין דהדיוטי דאי הכי אפי בזמנא דא אנן יכלין למעבד אורייתא במלין דהדיוטא ובשבחא יתיר מכלהו אי לאחזאה מלה דעלמא אפי' אנון טפסירי דעלמא אית בינייהו מלין עלאין יתיר אי הכי נזיל אבתרייהו ונעביד מנייהו אורייתא אלא כל מלין דאורייתא כהאי גוונא. ת"ח עלמא עלאה ועלמא תתאה בחד מתקלא אתקל צדקיא למתא מלאכי עלאי לעילא מלאכי עלאי כתיב בהו עושה מלאכיו רוחות האי באתר עלאה. בשעתא דנחתין לתתא אע"ג דנחתי מתלבשן בלבושא דהאי עלמא ואי לאו מתלבשי בלבושא כגוונא דהאי עלמא לא יכלין למיקם בהאי עלמא ולא סביל לון עלמא, ואי במלאכי כך אורייתא דברא להו וברא עלמין כלהו וקיימין בגינה כיון דנחתת להאי עלמא אי לאו דמתלבש' בהני לבושין דהאי עלמא לא יכיל עלמא למסבל וע"ד האי ספור דאורייתא לבוש' דאורייתא איהו מאן דחשי' דההוא לבושי' איהו אורייתא ממש ולא מלה אחרא תיפח רוחי' ולא יהא ליה חולקא בעלמא דאתי בגין כך אמר דוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך מה דתחות לבושא דאורייתא ת"ח אית לבושא דאתחזי לכלא ואנון טפשין כד חמאן לב"נ בלבושא דאתחזי לון שפירא לא מסתכלין יתיר חשיבו דההוא לבושא גופא חשיבותא דגופא נשמתא. כהאי גוונא אוריית' דאקרון גופי תורה האי גופא מתלבשא בלבושין דאנון ספורין דהאי עלמא. טפשין דעלמא לא מסתכלי אלא בההוא לבושא דאיהו ספור דאורייתא ולא ידעי יתיר ולא מסתכלי במה דאיהו תחות ההוא לבושא אנון דידעין יתיר לא מסתכלין בלבושא אלא בגופא דאיהו תחות ההוא לבושה חכימין עבדי דמלכא עלאה אנון דקיימי בטורא דסיני לא מסתכלי אלא בנשמתא דאיהו עיקרא דכלא אורייתא ממש ולעלמי דאתי זמינין לאסתכלא בנשמתא דנשמתא דאורייתא כו' עכ"ל. הרי מבואר בזה"ק שעיקר תוה"ק והתמימה הם הסודות הגדולים והנוראים שמלובשים בספור התורה והספורים הם רק לבוש התורה, ובוודאי ראוי לאדם בשעה שמוציא איזה תיבה מפיו בתו"הק או שומע מפי הקורא להתדעזע ולאחזו רעדה וחלחלה מהאותיות התיבה עצמה ומנקודותיה ומהתגין שעליה ומטעם ר"ל מניגון הטעם שעשה בתיבה זו בקריאתה מרוב העולמות לאין קץ ותכלית למספרן שתולין בהם ובעת שמוציא התיבה מפיו באותיותיה ובנקודותיה ובטעמה מעורר כל העולמות התולים בהם וז"ל הזה"ק פ' אחרי ד' ע"ג ע"א ות"ח מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקא אל"ף בי"ת דא מלה דלא יכלין בני עלמא לאדבקא בסוכלתנא ולסלקא ליה ברעותא וכ"ש למללא בפומיהון ואפי' מלאכי עלאין ועלאי דעלאי לא יכלין לאדבקא בגין דאנון סתימין דשמא קדישא ואלף וארבע מאה וחמש רבבן דעלמין כלהו תליין בקוצא דאל"ף ושבעין ותרין שמהן קדישין גליפין באתווי רשימין דקיימי בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא כרסי' יקרא דמלכא תליין מסטרא