ישועות יעקב עה"ת צט

הקב"ה מסייעו להעמידו על קו השוה בדעתו לבחור בטוב. והנה דור המדבר היו בטבעם נוטים אל התאוה מצד היותם בארץ מצרים משוקעים בטומאה ולזה ניתן להם המן לאכול ומנע מהם התאוה וע"י זה העמידם על קו שוה והנה דור דעה היה רצונם שיהא בידם די מלאות התאוה וימנעו ממנה למען קבל לחלוחית לנפשם כי בעת מניעת התאוה יתגבר כח הנפש. והנה מבואר במדרש בשבתינו על סיר הבשר באכלינו בשר לא נאמר שלא היו אוכלין בשר במצרים רק שהיו יושבים על סיר הבשר והם אוכלין לחם לשובע. והדבר תמוה שאם לא היו אוכלין בשר במצרים רק שראו המצרים אוכלין מה היה תלונתם בזה. ואמנם ביאור הענין שהם לא היו אוכלין בשר והמצרים היו אוכלין לעיניהם למען ידבקו במצרים ויהיו כמותן להיות כעם אחד ואמנם הם העמידו על עצמם לבלתי יאכלו הבשר ולא ידבקו עצמן במצרים האוכלין ובזה היה שכרם גדול שאף במצרים בהיותם במקום טומאה היה בידם לשבר כח התאוה ובזה השיגו לחות המצוה לנפשם ובמדבר לא ראו תאוה בעיניהם ולזה אמרו מי יתן מותינו ביד ה' בשבתינו על סיר הבשר בשברי' כח המתאוה ובזה שכרם הרבה שאז היו נכון לבם בטוח שימותו ע"י ה'. לא כן עתה כאשר הבאתם להמית הקהל הזה ברעב וא"א להם לבחור בטוב כי אין כל ובמה יזכו לקבלת שכר אחר העדרם וזהו דבריהם והאספסוף וכו' התאוו תאוה לאכילת בשר ואז בכו בני ישראל ואמרו מי יאכילנו בשר דהיינו שיהיה בידם לאכול בשר וכשלא יאכלו בשר וימנעו מאכילת בשר כדי לשבר כח המתאוה משא"כ כשאין בידם מאומה במה יזכו אחר מיתתן. זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים כי לא רצו באכילת בשר והיו אוכלים הדגה אשר מצוי מאד והוא נאכל חנם וידוע מ"ש הטבעיים שאין התאוה מצוי במה שמצוי לרוב ונאכל חנם וכן כתב הרי"ע דענין הדגה הוא ענין מה שיאור מצרים בעת אשר הוא עובר בכל גבול מצרים מביא עמו דגים דגים והמתים נקראו דגה. ואמנם כוונתם היה לטובה וה' יודע כי לטובתם ניתן להם המן וכשיתן להם שאלתם לא ימנעו מאכילת בשר הרבה. ולא לבד שלא רצו לנפשם אדרבה באכילת בשר הרבה יהיה לנפשם רזון כי בהרבה תאוות הגוף יתמעט לחלוחית הנפש. וזהו ויתאוו תאוה במדבר שבקשו שיהיו להם דבר מה להתאוות אליו וימנעו ממנה ונהפך הוא ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם. והנה בענין מתן תורה אמרו חז"ל בשעה שאמר להם הקב"ה שני דברים נתקע דבר תורה בלבם היו למדים ולא היו שוכחין התחילו לומר דבר אתה וכו' עד אמרו הלוואי ישקני מנשיקות פיהו ביאור הדבר דמאמר הקב"ה עשה רושם בנפשם עד שנתקע הדבר בלבבם גם לא היה שכחה לפניהם כי כן דבר המלך כי ידע כי ע"י מאמר יתברך יתקע דברי תורה בלבבם כמו אכילת המן והם אמרו שידבר משה עמהם ונשמעה היינו שיהיה הבחירה בידם לשמוע אבל אם ידבר עמהם ה' אין בידם הבחירה ובמה יזכו אחר מותם ובאם היו חיים לעולמים הם באמת כמלאכים שעובדים ה' בלי בחירה אבל כשימותו במה יזכו ואל ידבר עמנו אלקים פן נמות ובמה יזכו אחר העדרם. וזה נכון בביאור הדברים

התאוו תאוה וגו' ויאמרו מי יאכילנו בשר. במדרש אלו נאמר ובני ישראל התאוו ויאמרו מי יאכילנו בשר הייתי אומר לבשר הם מתאווים עכשיו שנאמר התאוו תאוה הוי למן מתאוים ולא לבשר. הנה ידוע שהמן היה משתנה לכל מה שהיו רוצים כמבואר