ישועות יעקב עה"ת צח

ויאמן העם וישמעו כי פקד. אמנם לפי שהכירו הקב"ה מצד הפעולה נאמר ויאמן העם דהיינו שכלם כא' היה אמונה שלהם בשוה לפי שמצרים לא הי' מקום מוכשר להשגת רוח הקודש. אבל בים הבינו וידעו את ה' ע"ד השגה כמאמרם ז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. א"כ כל א' האמין בה' כפי השכלתו והיו נפרדים בסוגי אמונה כ"א כפי מדרגתו ולכך נאמר ויאמינו. ולכך נאמר בים זה אלי לשון יחיד שכ"א הכיר ה' כפי מדרגתו ולא נאמר בלשון זה אלקינו שבזה נראה שכלן היו שווין בענין האמונה בה'. ואמנם לעתיד כאשר יתגלה משיח צדקינו נאמר וידעו כל העם דעת ה' מקטנם ועד גדלם כמים לים מכסים דהיינו שהקב"ה ישפוך רוחו על כל בשר וכמו מי שרואה המים מכסים הים שבזה קטן וגדול שוה בענין ידיעה זו כן יהיה ההשכלה שוה אל כל בשר ולכך נאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו דהיינו שיהיו כל מדת ישראל שוים בענין הידיעה. ומעתה נראה בענין קרבנות הנשיאים שכלם היו שווין בענין הקרבן רק כפי מחשבתם לא היה השגת כל הנשיאים שווין בענין כוונת הקרבן כמבואר במדרש רבה הסודות ורמזים בענין קרבן הנשיאים לכך נאמר בכ"א זה קרבן נחשון וכן בשאר נשיאים להורות שאף שקרבנם שוה בענין המעשה ואמנם בענין ההשכלה חלוקים וכמו כן בשירת הים אף שכלם היו שוים בענין אמירת השירה לא היה ההשכלה שוה והכל הולך אחר כוונת הלב והבן זה כי הוא ענין מתוק

פרשת בהעלותך

בהעלותך את הנרות. במדרש בשר ודם מדליק הנר המפרשים דקדקו דנקט לשון בהעלותך והו"ל למימר בהדלקותך את הנרות ונראה לי לפי מה שכתבו הקדמונים דנרות האלו רומזים לשבע חכמות ונר המערבי רומז לחכמת התורה ובאמת שכל החכמות צריכות המה לחכמת התורה וכמ"ש הרמב"ם במליצתו באגרת שהחכמות נלקחו לרקחות ולטבחות לתורה ויבואר לקמן. והנה שאר החכמות בעת שהם משמשים לתורה יש להם מעלה שכל המשמש לתורה מעלתו גדלה מאד וכמו שאמרו רבותינו גדולה שימושה של תורה אבל באם אין משמשין לתורה במה נחשבים הם וזהו בהעלותך כשתרצה להעלות הנרות למדריגה גדולה אל מול פני המנורה דהיינו נר המערבי שהוא רומז לתורה יאירו שבעת הנרות דהיינו ששאר החכמות יאירו לקיום התורה והמצות ודו"ק

והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר זכרנו את הדגה וגו' ועתה נפשינו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו. ביאור הדברים גם להבין דהנה בש"ס אי' כפויי טובה אתם אני אמרתי מי יתן והיה לבבם זה וגו' היה לכם לומר תן אתה וכן במן אמרתם נפשינו קצה בלחם הקלוקל. הדברים תמוהין. ונראה לי ענין זה שלא רצו במן דבאמת מבואר במדרש לחם אבירים אכל איש לחם: שמלאכי השרת אוכלין אותו והטעם כדי שיהיו מוכרחים קצת בקיום התורה וכ"כ. בס' מהר"ל מפראג והנה באמת האדם צריך להיות בעל בחירה בטוב דאם אין בחירה ח"ו אין שכר. ואמנם כבר ביארתי באריכות במקום אחר מה שמצינו צדיק ורשע לא קאמר ולפעמים מצינו הבא לטהר מסייעין לו שבענין טבע האדם מצינו שאחד נוטה בטבעו באיזה ענין יותר מחבירו כי מי שהוא חם בטבעו נוטה יותר אל התאוה ומי שהוא קר בטבעו יתעצל בקיום המצוה ולזה