ישועות יעקב עה"ת צב

פרשת בהר

בהר סיני פירש"י שכל המצות נאמרו ונשנו בערבות מואב ושמיטה לא נאמרה שנית בערבות מואב. נראה לי טעם הדבר דבש"ס דשבת אמרו שכפה על ישראל הר כגיגית ואמרו הדר קבלוה בערבות מואב או בימי אחשורוש ולכך ישראל נענשו וכתב הרשב"א דלמ"ד בימי אחשורוש הא דנענשו ישראל בגלות בית ראשון משום דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וכיון שאינן שומרים מצות ה' בדין הוא שלא ינחלו עוד את הארץ וצריך לומר דמאן דסובר בערבות מואב סובר דאי לאו דקבלוה בערבות מואב לא הי' בדין להגלותם בארץ אוביהם כיון שהקב"ה כבר הבטיח לאבות הקדושים כי זרעם יירשו את הארץ ובדין זכו בה מכח ירושת אבותיהם וא"כ מה שגלה אותם הוא דרך עונש ואם היו אנוסים על קבלת התורה לא היו ראוים לעונש כ"כ והיינו בשאר מצות אבל בשמיטה דהוא רק מצוה להראות כי לה' הארץ וכשאינם משמרים מצוה זו שתלויה בקדושת הארץ אינם ראוים לשבת בארץ הקדושה כי כל ענין שהכנעני נתגרש מן הארץ הוא שהארץ אינה סובלת מי שאינו מאמין כי היא נחלת ה' ונפלה בחלק ה' צבאות וע"כ קאה הגוים אשר לא ידעו ולא יבינו קדושת הארץ. וע"כ הזהיר הכתוב ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה הגוי אשר לפניכם ומי שזורע בשנה השביעית חושב בלבו כי כשאר ארצות תחשבו אף היא ע"כ אינם ראוים לשבת בארץ כמו שאר אומות וע"כ לא הוצרך ה' לחזור ולשנותה בערבות מואב וזהו מדוקדק במאמר הש"ס מ"ט דשביעית ואמר לו אמר הקב"ה זרעו שש ושבתו בשביעית כדי שתדעו שהארץ שלי היא והם לא עשו כן וזרעו בשביעית חטאו וגלו דלכאורה הדבר תמוה מ"ט ביקש לידע הטעם דשביעית יותר משאר מצות דלא נודע הטעם. ונראה דהקשה לו דבודאי יש איזה טעם נוסף בשביעית דהרי לא נשנה בערבות מואב. וקאמר הטעם משום שעיקר נתינת הארץ לבני ישראל הוא לפי שיודעים שהארץ של הקב"ה הוא. וע"כ אמר ה' להראות שאתם יודעים זה כי לא כשאר ארצות ארץ הקדושה דבאה"ק זרעו שש ושבתו בשביעי ובשאר ארצות אין שביעית נוהגת מה"ט ששאר ארצות אין בהם קדושת הארץ. וע"כ כשזרעו וקצרו בשביעית בא"י חטאו וגלו אף שלא קבלו מצוה זו בערבות מואב רק בהר סיני וכפה עליהם הר כגיגית מ"מ נענשין עליה והבן זה כי הוא מתוקן מאד

בש"ס דסנהדרין אמר האי מין אלקיכם גחכן הוא דקאמר ליחזקאל שכב על צדך הימינית ושכב על צדך השמאלית. ועוד שאל מ"ט דשביעית אמר לי' אמר הקב"ה לישראל זרעו שש ושבתו בשביעי כדי שתדעו שהארץ שלי היא והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו. ומה שאמר הקב"ה ליחזקאל משל למלך שסרחו עליו בני המדינה אם מלך מלא רחמים הוא הורג גדולים שבהם כך אמר ה' ליחזקאל שישא עון ישראל דברים אלו תמוהין. ואמרתי ביאור הדברים דבאמת כבר נודע שהצדיקים נתפסין בעון הדור והטעם משום ערבות כמש"ה וכשלו איש באחיו ודרשו איש בעון אחיו ומהראוי שהצדיק יענש ומיתתו מכפרת על שאר העם ובש"ס דסוטה מבואר שהערבות לא חל על נשים ועבדים וגם על כהנים דמבואר שם דענין הערבות חל על ששים רבוא ולא היו נחשבים כל שבט לוי שלא היו נכללים במנין זה. וגם נשים ועבדים לא היו בכלל זה וכן כתב הרא"ש במס' ברכות דנשים אינן בכלל ערבות עי"ש לענין נשים בבהמ"ז מבואר בדברי תוס' שם דהי"ל לענין כהנים דלא