ישועות יעקב עה"ת צא

שמחה שאנו שמחים במועדים האלו בעצמן הוא מקראי קודש. וקשה על האדם להשיג השמחה יען כי הוא רק על אשר נעשה מקדם וזמן עובר. אמנם האדם ששומח בהם בודאי הוא שמחה של מצוה וזה יבא לאדם בקל שתהי' כוונתו בשמחה לשם מצות הבורא. ואמנם חג הסכות בעת האסיף מעשיו מן השדה השמחה תבוא לרגליו בקלות כי מי גבר אשר לא ישמח בראשיתו כי לו עושר גם כבוד וכבר הכינו לו מזונות לכל השנה. ואמנם שתהי' שמחתו לזכרון חסדי ה' הוא דבר קשה כי לבו מלא שמחת עוה"ז וכאשר ירצה להטות מחשבתו מן שמחת עוה"ז לשמוח שמחה של מצוה הדבר כבד לפניו כאשר בארתי דבר זה בכ"מ. כי קשה לאדם לכוין לבו בעת אכילה ביום השבת שיהי' כוונתו לאהבת השם מן תענית ביוה"כ כי התעניתין נקל לכוון בו לשם ה' ואמנם באמת כי מה שאמרה תורה לשמחת חג האסיף לא על ענין עושר וכבוד ואשר ימצא האדם באסיפה התבואה מן השדה כמ"ש הב"ח בסי' ר"ח בענין מה שאנו מברכין בברכת מעין שלש ונאכל מפרי' כי פירות א"י יש בה שפע מקדושת ארץ עליונה וכשאדם אוכל מפירות ניתוסף עליו מקדושת הארץ. ולזה אמרה תורה ולא תקיא הארץ אתכם כי אם חוטאים בארץ הקדושה נדבק מחטאת העם בפירות וכשאוכלין אותם הם מגרשין רוח הקדושה עייש"ה באריכות וכמו כן ע"ד הפשט כי הרבה מצות ומע"ט התלוים בפירות ותבואת הארץ כי מצות מעשרות ותרומות עומר ושאר מצות התלויות בארץ ובפירותי'. וע"כ בעת האסיף שכבר באו התבואה והפירות מן השדה לבית שאז חיוב המצות במעשר עד שיראה פני הבית אז באה השמחה לרגליו בזכרון מעשי ה'. וע"כ אמר אך בחמשה עשר באספכם מעשיכם מן השדה דהיינו שבזה"ז שהוא זמן אסיפת המעשים כלו תחוגו את חג ה' ואמנם לבאר הדבר שעיקר השמחה עלי עשיות מצות התלויות בארץ ועל קדושת א"י הדבוק עם פירותי' אנו רואים שבאמת נקבע חג ה' בחודש השביעי שהוא זמן אסיפה וזה אינו רק בא"י. ובאמת עיקר זמן אסיפה בכל הארצות רובן ככולן הוא בחודש השמיני וע"כ ירבעם קבע חג הסוכות בחודש השמיני שהוא חודש השמיני כמבואר בפסוק והטעם מבואר בש"ס דאמר זהו חג האסיף ברוב העולם זולת א"י. ואמנם אי הי' הטעם שמחת החג רק משום אכילת פירות דגן תירוש ויצהר במה שהגוף נהנה ממנו הי' הדין עמו דמדוע נלך אחרי זמן אסיפה בא"י. אבל מאחר שאין מהראוי להאדם השלם לשמוח בשמחה שהגוף נהנה ממנו רק משום קדושת א"י או משום מצות התלויות בפירות ותבואה וזה אינו רק בא"י דכל המצות התלויות בארץ אינן נוהגות רק בא"י לכך הכל תלוי בזמן אסיפה שהיא בא"י שהוא בחודש השביעי. וזהו סידור לשון המקראות ובחמשה עשר וגו' חג הסוכות היינו זכר לענני הכבוד והוא חג לה' ואין כאן שמחה גדולה יותר מחג המצות רק מקרא קודש וגם כיון שהוא ענין צא מדירת קבע זכרון שבהכרח יצא מן העולם שהוא דירת ארעי כמ"ש המפרשים אך בחמשה עשר באספכם את תבואת הארץ וזהו זמן שמחה תזכרו שעיקר השמחה הוא חג לה' ולזה צותה התורה לקחת ד' מינים שמורים על שמחת ה' באומרו דידן נצח כמבואר במדרש ושמחתם לפני ה' דהיינו שלא ישמחו בעניני העולם וברוב הטוב רק מה שנוגע שמחת ה' חקת עולם לדורותם בחודש השביעי תחוגו אותו שהוא זמן האסיף בארץ ישראל להראות שגם שמחתו מאסיפת התבואה הוא רק לקיום מצות ה' והדברים מתוקים בביאורי המקראות: