ישועות יעקב עה"ת צ

המין לא יתכן לחייב את מי שאינו מכבדם ואמנם התורה לא חלקה בזה וחייבה מיתה את המקלל אביו או אמו אף דאין לחייב מיתה מספק ואף בחשש רחוק לדעת ר"ט ור"ע שאמרו אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם וכ"ש בזה שאלו הי' הדין כן שאינו חייב בכיבוד רק מי שהי' כוונת האב והאם לקיום המין ולא כשהי' כוונתם בעת החיבור למלאות תאוותם לא הי' בידינו להרוג אח המקלל אביו ואמו כי מי יודע זאת מה הי' כוונת האב והאם בעת ההיא. ואמנם הקב"ה צוה להמית המקלל מצד החוק ואם כוונתו בעת החיבור להקים תולדות היא באמת משפט ואם אין כוונתו רק למלאות תאותו היא באמת מן החוקים. והנה הנואף עם אשת איש הוא מצות המשפטים וכל האומות מחייבים מיתה באשת איש ומצד שגוזל את בעל האשה גזילה שאינה חוזרת ואמנם אם מנאף את אשת איש אשר בעל האשה הוא מוחזק לנואף את אשת רעהו מהראוי שלא יתחייב הנואף עם אשתו מכ"ש היא שלא תתחייב כי תחת אישה תקח זרים כי גם הוא עושה לנאף עם אשת רעהו ואמנם מצד חוקי התורה גם המנאף עם אשה כזאת אשר בעל האשה מוחזק לנאף את אשת רעהו יומתו שניהם הנואף והנואפת. והנה בכ"מ שנאמר מיתה סתם הוא חטא משפט מות וכ"מ שנאמר דמיו בו הוא שכן שורת הדין נותן ולזה קאמר והייתם קדושים דהיינו מופרשים שלא יהיו בעלי תאוה ומי שאינו בעל תאוה כוונתו בעת החיבור לקיום המין כי איש איש אשר יקלל אביו ואמו מות יומת דמיו בו דהיינו מצד שהוא משפטי ה' לחייבו כי בוודאי הי' כוונת אביו בעת החיבור לקיום המין ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות י מת הנואף והנואפת מצד חוקי התורה ולכך לא נאמר בזה דמיהם בם והבן

והבדלתם וגו' אשר הבדלתי לכם לטמא וגו'. במדרש ילקוט אל תטמאו בהם כשאתם מטמאין בהם סופכם לטמא בם. המפרש נדחק בזה. ול"נ דבאמת כשהאדם אוכל מאכלות אסורות בפרט מאכילת שקצים הוא מטמא את גופו בהם. ואמנם המאכיל לקטן או לאחרים אינו מטמא את גופו רק מאחר שמטמא גופו של הקטן סוף הדבר שיאכל בעצמו ג"כ וע"כ אמרו בשרצים דאסור ליתן לקטן ע' בש"ס דיבמות דגבי שרצים אסור להאכיל לקטן והיינו מטעם זה כיון דמטמאין את הקטן סופן שיטמאו עצמן באכילת איסור והיינו אל תטמאו בהם שלא יטמאו אחרים ואח"ז קאמר ונטמיתם בם וקשי' להמדרש האיך יטמאו המאכילין וע"ז קאמר שאם יטמא בהם סופן לטמא בם וזה נכון

פרשת אמור

ובחמשה עשר לחודש השביעי חג הסוכות ביום הראשון וגו' אך בחמשה עשר לחודש באספך תחוגו את חג ה' וגו' ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' בחודש השביעי תחוגו אותו. כל משכיל ישתומם בסדור לשון הפסוק דתחלה אמר בחמשה עשר לחודש חג הסוכות אלה מועדי ה' ואח"ז אך בחמשה עשר לחודש השביעי מה ענין חודש זה הלא כבר הזכירו וגם מה שהוסיף לומר עוד הפעם בחודש השביעי תחוגו אותו אין לו מובן כלל וכבר הרגישו בזה המפרשים לכתבו ליישב לפי דרכם. ואני שמחתי בחלקי אשר חנני ה' בישוב המקראות דבור על אפניו הנה כל המועדות הוא זכרון נסי ה' אשר פעל ועשה עמנו. כמו חג המצות זכר ליצ"מ. חג שבועות זכרון מ"ת. חג הסכות ענני הכבוד שהקיף אותנו. והנה