ישועות יעקב עה"ת פט

רק בגדר תועבה ואח"כ הגיע לגדר ותטמא הארץ. ואם אתם תעשו מן התועבות לא תקיא אתכם הארץ שהקב"ה לא יאריך אפו לכם כי כל איש אשר יעשה וכו' תיכף יענישו ה' והדברים נכונים מאד בביאור הכתובים

ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. במדרש ישראל לא נאמר אלא אדם אפי' עכו"ם נלענ"ד ביאור הדבר דבאמת בענין החוקים נבדלים ישראל מן האומות שישראל שומרים אף שאין יודעין הטעם ואוה"ע אין שומרים אבל המשפטים אף אוה"ע שומרים דהיינו הכשרים שבהם אמנם אף בענין המשפטים יש חילוק שאוה"ע שומרים המשפטים מחמת שהוא מנימוסי המדינה ואם יהיה עשק וגזל במדינה לא יקויים המדינה ולא תחי'. אבל ישראל אף המשפטים ששומרים הוא מצד שהקב"ה צוה עליהם. וזהו רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות דהיינו אף על מצות השכליות צוה ה' כדי שיקבלו עליהם שכר וע"כ כשהן עושין אף המשפטים הוא רק מחמת שה' צוה עליהן ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם דהיינו האדם אשר לא מזרע ישראל הוא עושה ג"כ וחי בהם כדי שיקוים הנימוסי שע"י יחי' האדם אבל אתם תעשו אותם מצד שאני ה' והבן זה: פרשת קדושים

איש אמו ואביו וגו' ואת שבתותי תשמורו שאם אמר לו אביו חלל את השבת אל ישמע לו. הקדמונים בקשו ליתן טעם אמאי נקט קרא שבת ולא שאר מצות ונראה לי עפ"י מ"ש בחידושי לטור אבן העזר דאף אי נימא דיש שליח לדבר עבירה לחייב המשלח אבל בשבת כשאומר לו לעשות מלאכה אינו מחויב המשלח כיון דאיסור מלאכה בשבת אינו משום שהדבר נמאס בעיני ה' רק שרצון המקום שינוחו בשבת וכשאינו עושה מלאכה בעצמו הרי הוא נח ושובת והוי כמו דבר התלוי בגוף האדם דלא אמרינן בזה שלוחו של אדם כמותו כמ"ש הריטב"א במס' קידושין דמה"ט בלבישת ציצית והנחת תפילין לא אמרי' שיועיל ע"י שליח. ובזה נראה לי ליישב כאן דקאמר יכול ישמע לו לחלל שבת אך אפשר לומר כן דאי נימא דהבן ישמע לאביו לחלל שבת הרי הבן אינו בר חיובא ומחייב המשלח דלא שייך בזה לומר דברי הרב דברי התלמיד דברי מי שומעין דהרי הוא מחויב לשמוע דברי אביו וכיון דאביו מחויב על עשיות בנו הרי האב אינו עושה מעשה עמך והוא רשע ואנן קי"ל דאם הי' אביו רשע אינו מחויב לשמוע לו ואינו חייב בכבודו ויראתו. ואמנם בשבת דכתבתי דלא שייך בזה שליחות ופטור המשלח ואי נימא דמחויב לשמוע לו שניהם אינן עוברין וע"כ ה"א ישמע לו קמ"ל קרא דאין לשמוע לו אבל בשאר איסורים היכי דשייך תורת שליחות לא בעינן קרא דבלא"ה לא ישמע לו שאינו עושה מעשה עמך והבן

והייתם קדושים וגו' אני ה' מקדשכם כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו מות יומת וגו' ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף וגו' נלענ"ד ביאור המקראות דבאמת מצות כיבוד אב ואם הוא מהמשפטים ונוהג אצל כל אומות גויי הארצות כי לא יתכן שלא יכבד את מי שהביא אותו לעולם ומגדלו ומקיימו. ואמנם קצת מחכמי אומות אמרו שהחיוב הזה אינו רק אם הי' כוונת האב והאם בעת החיבור לקיום המין ולהביא תולדות אמנם אם כוונת אביו ואמו בעת החיבור הי' רק למלאות תאוותן לא להוציא תולדות ולקיום