ישועות יעקב עה"ת ט

בבריאת האדם להתגברות הצורה עד אשר ישוב החומר להזדכך כמו נשמה וזהו וייצר אלקים האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם דהיינו חלק האדמה שע"י נקרא אדם כי מן האדמה נוצר לנפש חיה שישוב החומר רוחני כמו חלק הנשמה ובביאת משיח צדקינו ב"ב ישוב החומר לצורה כמו שהיה קודם החטא וזהו אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף. דהיינו אותן הנשמות שהיו משועבדים לגוף והדבר מתוק

ויפל אלקים תרדמה. במדרש בשעה שברא הקב"ה את האדם ראו אותו מלאכי מעלה ובקשו לומר לפניו קדוש מיד ויפל תרדמה. הדבר מתמי' וקשה לומר שמה"ש יחשבו שהאדם הוא אלקים וחיות הקודש אין יודעים מקום כבודו ואיך יחשבו על האדם בעל תכלית שהוא אלקים. ונראה לי ע"פ מאי דמבואר במדרש רבה דבעת קריעת ים סוף בקשו מלאכי מעלה לומר שירה ולא הניחם הקב"ה עד שיאמרו ישראל מקודם ושאלו המלאכים וכי חביבין בני ישראל מאתנו ואמר להם הקב"ה חייכם כן הוא. וביארו דבאמת לפי המבואר בש"ס חביבין ישראל מן מלאכי השרת שמה"ש אין מזכירין שבח המקום ב"ה עד שיזכירו ישראל תחלה שנאמר ברן יחד כוכבי בוקר והדר ויריעו בני אלקים. ובמדרש אמרו לכך מזכירין ישראל תחלה לפי שמה"ש חייהם בטוח משא"כ ישראל שחייהם אינו בטוח לכך תיכף בעת שהגיע הזמן מחוייבים להזכיר שבחו של מקום וזהו חייכם כן הוא שחיי המלאכים הוא דבר בטוח. והנה לפי דעת הרבה מן הקדמונים אדה"ר אף קודם החטא היה מוכן למות כענין דבר המחובר אלא שהקב"ה אמר לו שאם יאכל מן העץ ימות בדרך עונש והביאו ראיה שנאמר ויפל אלהים תרדמה על האדם ושינה אחד מששים במיתה ולכך במלאכי מעלה לא נמצא שינה. וזהו ראו אותו מלאכי מעלה חשבו שיחיה חיי נצחי. וכיון שחייו נצחי מהראוי שהם לרוב מעלתם יאמרו קדוש לפניו היינו קודם שיאמר האדם קדוש מיד ויפל אלקים תרדמה ושינה א' מששים במיתה ואז הבינו כי חיי האדם אינו בטוח ומהראוי שימתינו המלאכים לומר שירה עד שיאמר האדם בתחלה קדוש והדברים מתוקנים מאד

ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמותון כי יודע אלקים וכו'. הרמב"ם ז"ל פ"ה מהל' תשובה ובפירוש המשנה דאבות במשנה הכל צפוי השתדל לדעת כיון שהקב"ה יודע מעשה בני אדם שהם עתידים לעשות הן לטוב והן לרע ח"ו הרי אין ביד האדם לשנות מאשר נגזר עליו מידיעת השם ואיך יחשב בעל בחירה ולמה יענש הרי הוא מוכרת עמ"ש הרב ובביאור לשונו נבוכו בו רבים ואמנם מוהר"מ אלמשונינו כ' כיון שהזמן נברא אי ידיעתו ית' נופל תחת הזמן לומר שהוא יודע מה שעתיד להיות אלא שהדבר הווה. וכמו כשאיש אחד רואה חברו הולך אין חברו מוכרח לילך כן הקב"ה שאין ידיעתו נופלת תחת הזמן אין ידיעתו בעתיד מכריח שהרי העתיד אצלו בהווה. וזה הכל צפוי שידיעת השם יתעלה הוא דרך ראיה בהווה וע"כ הרשות נתונה ובטוב העולם נדון. ואמנם מבואר במדרש רבה שהנחש כפר בעיקר ואמר שהזמן קודם ומאילן זה ברא העולם וא"כ ידיעת ה' לדעה נפסדה הזה נופלת תחת הזמן וא"כ ידיעתו מכרחת את האדם וא"כ כשיאכל מעץ הזה והקב"ה ידע זאת המה מוכרחים ואין כאן עונש מיתה וזהו לא מות תמותון כי יודע אלהים מקודם שיעברו על דבריו וידיעתו מכרחת אותם כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלקים יודעי וכו'. ומבואר במדרש שכפר הנחש שידיעת ה' בא מצד