ישועות יעקב עה"ת י

אכילת העץ וא"כ ידיעתו אינו בעצמו והדבר נכון ומתוקן

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל. יש ליתן טעם מאמר בתחלה כי טוב העץ וכי תאוה הוא לעינים שני פעמים כ"י ואח"כ אמר ונחמד העץ להשכיל ולא נאמר וכי נחמד העץ להשכיל ונראה לי דהענין בא ללמדנו דידוע כי ההשכלה והתאוה המה דברים סותרים זא"ז כי מי שרצונו ללכת בדרכי התאוות החומר להגדילו בקושי גדול כי ישיג ענין השכלות כי בהתוסף כח החומר יקטין כח הצורה וכמ"ש החוקר כי לא ימצאו עניני השכלית בעליות מרווחים ותענוגי בני אדם. גלל כן הדברים הערבים ומתוקים לחיך האוכל להרבות בהן האדם יתגשם הרבה ולא ישיג בדברים המושכלים וגם דברים הנחמדים למראה כאשר יתבונן בהם האדם הרבה ימעט שכלו להשיג דברי ההשכלה ויש דברים שמועילין להפליא השכל ואין ערבים לחיך הטועם ולכך מועיל וערב המה דברים נפרדים ועי"ז אמרו שחורות כעורב ואמרו תורה מפואר וכו' כאשר האריכו בזה המתפלספים כ"א כפי דרכו והנה העץ באמת היה טוב למאכל ונחמד למראה וזהו דרך המרבה תאוה והוא סברא שגם נחמד למשכיל באופן ששני דרכים יחדיו יהיו תמים הנאת החומר והשכלות הנפש כאחד. וזהו ותרא האשה כי פי' אף שהעץ טוב למאכל ותאוה לעינים העין רואה והלב חומד תרין סרסורי דעבירה ונחמד להשכיל וסברה כי תזכה בזה לנחול שני עולמות בהנאת הגוף ובהשכלת הנפש ונכון

האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל. הדבר תמוה אדה"ר יציר כפיו של הקב"ה וחכמתו רבה עד כי קרא שם לכל חיות הארץ ישיב תשובה בלתי הגונה כזאת וגם הלשון אשר נתת עמדי נראה שפת יתר והקב"ה השיב לו כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך חשב זה לתרץ עשייתו במה שהאשה נתנה לו והקב"ה חייבו ביותר ע"י זה כי שמע לקול אשתו. ונראה לי דבאמת האשה הוא חלק מן האיש כי נלקחת ממנו עצם מעצמיו ולמה כן הן בשאר בעלי חיים הזכר נברא לעצמו והנקבה לעצמה ואמנם בשאר בע"ח הנקבה לא נברא רק להרבות מין הבריאה וכמש"ה פרו ורבו ואמנם לאדם נבראת הנקבה לשמשו ולעשות צרכיו בעניני העולם להאכילו ולהלבישו וכהנה למען לא יצטרך לעסוק בעניני העולם ויהיה לבו פנוי לעסוק במושכלות בעניני אלקות וכדומה ואם יהיה שינוי ביניהם בטבע וכדומה ויהיה לבם חלוק יצטרך האדם להשגיח בעניני העוה"ז ולא יהיה נעשה תכלית הכוונה ע"כ נעשית עצם מעצמי האיש ויהיה טבעם שוה והחלק מתאוה אל הכלל ותהיה נשמעת אליו. והנה האדם היה סבור שמה שהזהירו השם שלא לאכול. מעץ הדעת שהעץ ממית בטבע והקב"ה חפץ להחיותו. ולזה כאשר אכלה חוה מעץ הדעת ובע"כ תמות וחוה אחרת לא תהיה נבראת כי אין כל חדש תחת השמש ובע"כ יהיה מוכרח להשגיח בעצמו על עניניו בעוה"ז ולא יהיה לו כח לעסוק במושכלות וא"כ למה לו חיים וע"כ אכל גם הוא מעץ הדעת וזהו האשה אשר נתת עמדי ע"צ להשלים עבודתו לה' היא נתנה לי מן העץ וכו'. ולז"א לו ה' אף שעונש ואזהרת המיתה לא מנע אותך מאכילתו. אבל כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך ועכ"פ אני צויתיך והיה לך לקיים דברי ולא לדרוש הטעם והוא חטא המלך שלמה שדרש טעמי מצות ואמר אני ארבה ולא אסור והבן

ויאמר ה' אל הנחש כי עשית זאת במדרש אמר הקב"ה לנחש