ישועות יעקב עה"ת פז

אל ותלמידי אלישע שהרגישו העדר נבואתם בעת הסתלקות אליהו כמ"ש הידעת כי היום לקח אדוניך כו' כי בעת שהיה אליהו בחיים היו הצדיקים שבדור שואפים רוח קדושה ממנו לא כן אחר העדרו כי יש סילוק שכינה. והנה הרשעים באמת מתכפרין במיתת הצדיק גמור והבינונים אם יתנו אל לבם לשוב בתשובה גם להם יתכפר ע"י העדר הצדיק אבל צדיקים גמורים המה מרגישים חסרונם ע"י העדר הצדיק גמור. וזהו כעין אפר פרה שמטהר טמאים ומטמא טהורים וזהו שאמרו במדרש שבירת לוחות לענין כת הרשעים ויוה"כ לענין כת הבינונים ואפר פרה לענין כת הצדיקים שמקבלין חסרון והבן היטב

והנה במדרש אמרו מה"ש לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרין הלל בר"ה ויוה"כ אמר אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים וכו'. דקדקו כלם בקצרה הו"ל למימר לפי שנידונים בהם. נראה לי ביאור הדרך דבאמת נודע מה שאמרו חז"ל בשעת טביעת מצרים בקשו מה"ש לומר שירה ואמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה והקשה מהרש"א דבמסכת ברכות קאמר הש"ס דדוד לא אמר שירה עד שראה במפלתן של רשעים. ואמנם הדבר מבואר בזוהר הקדוש עם הידוע דאין הקב"ה נפרע מאדם עד שיתמלא סאה שלו ולפעמים הקב"ה נפרע מאדם אף קודם שיתמלא אם היא לטובה לכלל ישראל. והנה מצרים בעת ההוא לא נתמלא עדיין סאתם אלא שלטובת ישראל נאבדו מן העולם אף קודם שנתמלא סאתן. ובזה אינו חביב לפני הקב"ה מפלת הרשעים ולכך לא רצה לשמוע קול שירה. אבל דוד שמח במפלת הרשעים שכבר נתמלא סאתן. והנה לפי פי' הרמב"ם דבר"ה ויוה"כ נידונין ג"כ על חיי האדם בעוה"ז אם יחיה או ימות או יהי' לטוב לו בעוה"ז או רע לו. והנה בש"ס דברכות מפני מה צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו וקאמר מתחלה רשע ורע לו רשע גמור צדיק וטוב לו צדיק גמור ואח"ז מסיק צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק רשע ורע לו רשע בן רשע וכו'. והנה בר"ה ויוה"כ כשהעולם נידון אפשר לומר שספרי מתים היינו רשעים גמורים שהם נידונים למיתה או אפשר אף רשעים שאינן גמורין אם הוא בן רשע נידון למיתה או הדברים כפשטן או בסוד הגלגול כדעת האר"י בפירוש רשע בן צדיק. והוא אי נימא שלא נכתבין למיתה רק רשעים גמורים בזה לא היה לנו למנוע אמירת ההלל. אבל אי נימא דאף הרשעים שאינם גמורים אם הוא בן רשע נידון למיתה בזה בוודאי שאין הקב"ה רוצה באבוד הרשע שאינו גמור אלא שכן נוטה הדין של מעלה שאף רשע שאינו גמור אם אין לו זכות אבות הוא בעונו ימות או שכן הוא לצורך העולם שלא יתרבו רשעים על הצדיקים ועולם נידון אחר רובו כמו שמבואר לקמן א"כ אין מהראוי לומר שירה ביום זה. והנה בש"ס אמרו ג' ספרים נפתחין בר"ה א' של צדיקים וא' של רשעים וא' של בינונים וכאן אמרו ספרי חיים וספרי מתים פתוחים משמע דספרים הרבה של חיים ושל מתים פתוחים. אמנם ביאור הדבר דבאמת בדין של מעלה אין דנין את האדם רק כפי מעשיו ואמנם לפי שבר"ה נידונים ג"כ על עסקי החיים והמות בעוה"ז ובזה הדבר תלוי במעשה אבות ג"כ שרשע שאינו גמור אם אין לו זכות אבות הוא נידון למות ח"ו ובאמת קשה הדבר לפני הקב"ה. רק שכן גזרה חכמתו ית' מצד הדין ולזה קאמר ספרי חיים להזכיר זכות אבות וספרי מתים שאם אביו רשע הוא אף אם אינו רשע גמור יגזור עליו מיתה וזה קשה לפני