ישועות יעקב עה"ת פה

ענוה שלא לשמה ותוכחה לשמה פרש"י דענוה מונע את האדם מלהוכיח את בני דורו באמרו מי אנכי כי אדבר קשות וכו'. וא"כ כיון שבאים עליו נגעים והוא יחשוב שבעון לה"ר הנגעים באים וישפיל וימנע א"ע מן התוכחה ואיך יתכן שבשביל עון זה שבא עליו היסורים ע"י היסורים הללו ימנע עצמו ביתר מטעם זה וע"כ קאמר נגעים אינן יסורין של אהבה ואמנם בת"ח שתורתם אומנותם מרפא לשון עץ חיים ולדידהו מיחשב יסורים של אהבה שלא ימנע עצמו מלהוכיח את אנשי דורו. וזהו ביאור הא לן והא להו פי' לת"ח ולע"ה ודו"ק

עוד דרך אחר נראה לי בזה. דהנה בש"ס בעון לשון הרע נגעים באים ומפני מה אמרה תורה בדד ישב הוא הבדיל בין איש לאשתו לפיכך אמרה תורה בדד ישב. והנה כל עונשין הבאים על האדם מדה במדה בא העונש מאת ה' במדה שאדם מודד מודדין לו וכאן בא לו ע"י הכהן עפ"י מאמר ה' שישב בדד וזה לא יתכן. גם מקשים המפרשים בהא דקי"ל דנגעים אינן על השפתים ואדרבה כיון שכל עיקר ענין נגעים בשביל לשון הרע הי' ראוי שיהי' על הפה מדה כנגד מדה. והנראה לי בזה דבאמת עיקר הדבר שהקב"ה מעניש את האדם מדה כנגד מדה הוא מחסד ה' על בריותיו למען ידעון מאיזה טעם בא עליהם העונש ויתקן את אשר עוות וזהו ביאור המקרא ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו דבזה שמשלם לו מדה כנגד מדה נחשב חסד שיודיע לו חטאו ואז ידע לתקן. והנה סיפר אין לו תקנה וביחוד כיון שמספר לשון הרע ויש עונש למקבלו וכמו דאמרו לישנא בישא קטלי תלתא. וידוע דמי שמחטיא רבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה פירוש שלא יעזרו השם וא"כ אינו מן הראוי שיהי' נענש מדה כנגד מדה שזה נחשב עזר לתשובה גלל כן לא בא לו העונש מאת ה' מדה כנגד מדה וכשיקבל על עצמו לישב בדד מחוץ למחנה בזה מורה שכבר הוא מאמין לדברי ה' במה שבא בעצמו אל הכהן ומקבל ע"ע ככל אשר יורה אותו הכהן והרי הוא מתחיל בתשובה. בגלל כן לא בא הנגע בשפתיו כי אינו מהראוי לענוש אותו מדה כנגד מדה מטעם דסיפר אין לו תקנה. וזהו דברי המשורר יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. דהיינו מאחר שהנגע לא בא בשפתיו חושב בעצמו שאינו בא בשביל לשון הרע מי אדון לגו דהיינו שאינו שומע לדברי הכהן וזה נכון

והנה באמת כתב הרמב"ם שבתחלה בא על האדם נגעי בתים ובגדים ואח"ז באים הנגעים על גוף האדם. ואמנם כל זאת היינו אם הם אינן רק בשביל יסורים של אהבה אבל כשבאים לכפרה בשביל לשון הרע צריכין לבוא על הגוף תיכף מדה כנגד מדה שאמרה תורה בדד ישב ולזה קאמר נגעים אינן יסורין של אהבה דיסורים של אהבה אינן מהראוי שיבאו על גוף האדם תיכף ולזה קאמר דבברייתא מבואר דבאים על האדם תיכף ואינן רק מזבח כפרה והנה ידוע מאמר חז"ל במס' נגעים דבגדי צבעונים אינן מטמאין בנגעים וביאור הענין לחשיבותן וכו' כנודע ועיין בס' תבואות שור והנה בש"ס דשבת מפני מה ת"ח שבבבל מצויינים לפי שאינן בני תורה הרי דשם הת"ח הולכין בבגדי צבעונים ומבואר בש"ס שם בבבל בבגדי צבעונים ובא"י בבגדי פשתן המגוהצים ולכך בבבל הם יסורים של אהבה ובא"י אינן יסורין של אהבה מדלא באו על הבגדים משא"כ בבבל ודו"ק והוא ענין נחמד

וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע וצוה הכהן וכו'