ישועות יעקב עה"ת פד

דבשאר קרבנות אינו ממש הקרבת הקרבן רק שאינו צריך להביא הקרבן וא"כ ה"ה ישראל שקורא הפרשה מהני ודו"ק: פרשת שמיני

קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה וגו' ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ועגל וגו' לעולה. נלע"ד ביאור הדבר דהנה בש"ס דיומא מפני מה אין כהנים נכנסים לפני ולפנים בבגדי זהב לפי שאין קטיגור נעשה סניגור והקשה ביפ"ת מהא דאמרינן ויתפרו עלה תאנה בדבר שקלקלו נתקנו. ותירץ דהיכי דהביא הקרבן על חטאים הרבה לא יתכן להביא דבר שקלקל בו אלא כשבא לכפר על חטא אחד לבד אמרינן בדבר שקלקל בה ניתקן. והנה ידוע דאהרן לא היה לו שום חטא רק מה שחטא במעשה עגל בשוגג כי חטא מי מריבה עדיין לא היה בעת ההוא ולכך אמר לו משה במאמר ה' קח לך עגל בן בקר לכפר על מעשה העגל להורות לו שאין בידו חטא אחר וע"כ בדבר שקלקל בו ניתקן. אבל בני ישראל שיש להם עוד עונות לא יוכלו להתכפר בעגל. וידוע מה שאחז"ל עולה באה על הרהור הלב שנאמר והעולה על רוחכם וכו'. ובאמת שאין הכרח להביא קרבן על המחשבה זולת במחשבת ע"ז ולפ"ז היא ג"כ בכלל מעשה עגל ואין להם עון אחר שיצטרכו להביא עליה קרבן עולה על מחשבת הלב רק על עון ע"ז ולכך בדבר שקלקלו בה נתקנו ולכך הביאו עגל לעולה ואהרן שאף בחטא העגל היה לבו לשמים כידוע מאמר חז"ל חג לה' מחר א"כ לא היה להביא עולה על מחשבתו רק שעולה דורן היה אבל ישראל הוצרכו להביא עולה על הרהור הלב הוצרכו להביא שלמים לה' שמשים שלום בין ישראל למקום ב"ה והדברים נכונים ומתוקנים מאד: פרשת מצורע

זאת תהיה תורת המצורע. במדרש רבה מעשה ברוכל אחד שהי' מחזיר בעיירות מאן בעי למיזבן סמא דחיי וכו' מי האיש החפץ חיים וכו' וכן שלמה אמר בחכמתו שומר פיו ולשונו וכו' לכך משה מזהיר ישראל זאת תהי' תורת המצורע ובש"ס סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוה"ק שנאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות. ותמהו כלם דמנ"ל דאיירי בתשובה דלמא בלי תשובה. ואמנם יתכן עם מה דמבואר בש"ס דברכות גבי הני בריוני דקאמר מי כתיב יתמו חוטאים חטאים כתיב בעי רחמי עלייהו דהדרי בתשובה. וכאן דבקש דוד יכרת ה' כל שפתי חלקות וייחד שמו של הקב"ה על הרעה וביחוד שם הוי' אמנם ידוע כי טובה גדולה היא לרשעים שיאבדו מן העולם. זולת שהקב"ה מצפה לרשע שיחזור בתשובה וכאן דסיפר אין לו תקנה בתשובה א"כ טובה היא לו שלא יהי' רשע מאריך ברעתו וזה ביאור שכבר כרתו דוד ברוה"ק וכו'. והנה בש"ס דברכות נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה והא תניא כל מי שיש בו א' מד' מראות נגעים מזבח כפרה הן ומשני הא לן והא להו פרש"י דבני א"י צריכין שלוח מחנות וכו' והקשו התוס' דאיך יתכן שר"י ידבר במה שלא הי' בדורו. ונ"ל דבאמת לכאורה צריך ביאור הטעם דקאמר דאינן יסורין של אהבה מה פסיקא. ונראה דידוע דהש"ס קאמר מאי תקנתא ישפיל דעתו או יעסוק בתורה והנה ביאור ענין יסורים של אהבה פירש"י ז"ל צדיקים שאין להם שום עון וכתב הכותב בע"י דחטאו על שלא הוכיחו את אנשי דורו והנה בש"ס