ישועות יעקב עה"ת פג

ומדי דברי בזאת תורת העולה אציג לפניך מה שמצאתי עוד בכתבי קודש המחבר ז"ל השייך לענין זה במדרש וערבה לה' מנחת יהודה וכו' כימי עולם כימי נח וכשנים קדמוניות כימי הבל רבנן אמרי כימי עולם כימי משה וכשנים קדמוניות כימי נח. ונלענ"ד דהנה הרמב"ם ז"ל כתב בטעם הקרבנות משום שהיו רגילין בעבודה זו דהיינו להקריב לע"ז וע"ז הי' בעת ההוא בקר וצאן לכך צוה הקב"ה שיקריבו לפני ה' בקר וצאן. ובאמת שכן מבואר בספרי. ורמב"ן דחה דבר זה וכתב בטעם הקרבן לשבור לב האדם שרואה שור שחוט לפניו והדם נזרק והקרב והכרעיים נשרפין ויחשוב בלבו שהוא ראוי לזה והקב"ה ברוב רחמיו מקבל קרבן הבהמה בשביל גוף האדם. והנה באמת כי דברי רמב"ן נכונים דהרי לעתים כשיעבור רוח הטומאה ויהפך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם המיוחד ועי"ז יבוטל ואעפ"כ יביאו קרבן לה' והיינו משום לשבור לב האדם כשיטת הרמב"ן. עוד הביא הרמב"ן ראי' מקרבן נח שאחר המבול לא הי' בעולם רק הוא ובניו ולא הי' שום ע"א בעולם וכמו כן בימי הבל בודאי לא הי' ע"ז דהרי בימי אנוש צץ האפקורסות לקרוא בשם ע"ז ואעפ"כ הביאו קרבן. והנה בזה פרשתי מאמר הכתוב זבחי אלקים רוח נשברה דהיינו כשיטת הרמב"ן והראי' היטיבה ברצונך את ציון כו' אז תחפוץ זבחי צדק וכו' והיינו משום שבירת הלב. וזה ביאור המדרש וערבה לה' וכו' דהיינו בזמן ביאת משיח צדקנו יהיו הקרבנות כימי נח וכימי הבל דהיינו רק לב נשבר. והנה במדרש זאת תורת העולה למה נאמר לפי שישראל אמרו בזמן שאין ביהמ"ק קיים מהו שנתעסק בהם אמר להם הקב"ה כשאתם מתעסקים בהם מעלה אני עליכם וכו' כיוצא בדבר הגד לבני ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם והיינו שיהיו מתעסקים בו וכבר תמה היפ"ת דכבר נשמע מהא דקאמר לעיל זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וכו' כל העוסק בתורת עולה כו'. ונלענ"ד דבאמת מבואר בש"ע א"ח סי' א' שיאמר פ' הקרבנות וכתב בס' א"ר שיאמר בעמידה דהרי יושב פסול לעבודה והרב בס' ת"ש תמה עליו דבלא"ה קשה דהרי זר פסול לעבודה וצ"ל דלאו דוקא שהוא בעצמו הקריב וא"כ אף יושב כשר אלו דבריו. ואמנם באמת עדיין קשה מאי מועיל שזר אומר פ' הקרבנות כיון דעבודתו פסולה ומקרא דזאת התורה לעולה וכו' דלמא באמת בכהן מיירי שיאמר הפרשה אמנם הדבר נכון דבאמת קיי"ל דאין כהונה בבמה רק בזמן המקדש הי' צריך להיות העבודה בכהן א"כ עתה שאין ביהמ"ק קיים והוא מקיים ונשלמה פרים שפתינו א בזר כשר דלא יהא אלא הקרבה בעצמה בלי ביהמ"ק דכשרה בזר. ובזה מבואר לשון המדרש שלא יהיו ישראל אומרים מהו שנתעסק בהן דהיינו ישראל דוקא ישאלו אם יהיו מתעסקין בהם לפי שאין עבודה אצלם וזר שעבד חילל וא"כ אפשר שלא יתעסקו בזה וע"ז הביא מקרא דזאת תורת העולה דכל העוסק בפ' עולה כו' דלכאורה קשה אמאי נקט דוקא תורת העולה הא אף בשאר קרבנות הדין כן. אמנם באמת הדבר נכון דבעולה שהיא עולה כליל לגבוה שייך לומר דאם עוסק בפרשת העולה מהני ג"כ. אבל בקרבנות דקי"ל כהנים אוכלין ובעלים מתכפרין אמאי יהי' מועיל קריאת הפרשה אכילת אדם במאי יתוקן. וצ"ל דלאו דווקא על הקרבת קרבן קאי רק על הבאת קרבן אבל בעולה היא ממש במקום הקרבת קרבן. ולכך נקט זאת התורה לעולה דהיינו שאינו צריך לא עולה ולא חטאת וכו'. אבל בעולה נאמר קרא מיוחד זאת תורת העולה דהיינו שהתורה היא ממש הקרבת הקרבן וממילא נשמע