ישועות יעקב עה"ת פא

פרשת צו

צו את אהרן אמר ר"א מה דכתיב כן אברכך בחיי זו ק"ש בשמך אשא כפי זו תפלה כמו חלב ודשן תשבע נפשי אלו הקרבנות ושפתי רננות יהלל פי שנוחל שני עולמים עוה"ז ועוה"ב. הדברים אינם מובנים. ונ"ל לבאר באופן נאות ונבאר מה שאמרו בתחלה יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל. נראה טעם הדבר דבאמת ענין התפלה שמתפלל אדם על צרכיו אמרו חז"ל מניחין חיי עולם דהיינו ת"ת ועוסקין בחיי שעה שזו הוא התפלה ואמנם יש דרך בזה שהוא מתפלל להקב"ה שימלא לו כל צרכיו כי אם אין הקב"ה נותן לאדם והאדם שרוי בצער שכינה אומרת קלני מרחשי דומה לבן החביב על האב שרצה האב לעשות לו נחת רוח ומצד מעשיו א"א לאביו לעשות עמו בטובה שהאב מצער עצמו בזה שנמנע לעשות לו נחת רוח לבנו וכשהבן מבקש מאביו ע"י והאב ממלא רצונו יש להאב נחת רוח שממלא רצון בנו. א"כ כשהוא מתפלל בבחינה זו שהקב"ה יתן לו כל צרכיו לעשות נח"ר ליוצרו ה"ז עוסק במצות השם ומקיים אהבת ה' בכל לבו. והנה החיים שהקב"ה נותן לאדם הוא טובת האדם בעצמו. ואמנם גם בזה נתפרסם חסדי ה' כי חיי האדם באים מצד החסד כמשחז"ל וחיים בחסד ורחמים והנה כשאדם נותן תודות לה' על חייו ראוי שיהי' התודה על כי בזה נתפרסמו חסדי ה' וזהו שאמרו כי טוב חסדך מחיים דהיינו שיותר מה שראה שהשם גמל חסדו אתו חשוב מגוף החיים והנה מה שהאדם מברך ה' הוא ג"כ לא על החיים אלא ג"כ בדרך זה כי ע"י נתפרסם חסדי ה' וע"ד זה מה שהוא מתפלל על העתיד שייטיב ה' עמו ויזמין כל צרכיו לא בשביל הנאת עצמו אך לעשות נחת רות ליוצרו כי המלך שמח לעשות בטוב עם בניו ועמו וכשהוא מתפלל להקב"ה לא בשביל הנאת עצמו רק לעשות רצון קונו זאת התפלה הוא עבודת ה' וע"כ נקרא התפלה עבודה שבלב כיון שבלבו לקיים רצונו ית' ואם יש בלבו להנאת עצמו הרי התפלה עבודת עצמו והנה בענין הקרבנות ראית להקדמונים שהקשו כיון שהמקריב קרבן צריך שיהי' רוחו נשברה על החטא שעשה דאם לא התחרט כראוי אין קרבנו רצויה והמצוה צריך לעשותה בשמחה ואיך יהי' שני הפכים בנושא א'. אלא דבאמת אם כוונתו שיתכפר לו העון לטובת עצמו אז אי אפשר להיות בשמחת הנפש כיון שצריך להתחרט ולבכות על החטא איך יהי' שמח בעשיית הקרבן. אבל כשמביא הקרבן לעשות נחת רוח ליוצרו דהיינו ע"י שהקב"ה מוחל החטא ואינו מענישו נתקיים רצונו להטיב לבניו וע"ז נפשו שמח בהתקיים רצונו ית' ואף שמתחרט על אשר חטא על הנפש שמח הוא על קיום רצונו ית' וזהו ריח ניחוח ופירשו חז"ל ע"ש שאמר ונעשה רצונו והבן זה. וזהו לעולם יסדר אדם שבחו של מקום שזהו השבח של הקב"ה בעשותו עמנו חסד ולא בשביל החיים עצמו רק על שאנו זוכין שיתחסד עמנו ואח"כ יתפלל על בחינה זו לעשות נח"ר ליוצרנו שיעשה עמנו כפי שאנו מבקשים ממנו ויהי' נעשה רצונו בהטיב עמנו וזהו כי טוב חסדך מחיים שפתי ישבחונך כן אברכך בחיי דהיינו שעיקר הברכה שאנו מברכין לה' שהחזיר לנו נשמותינו לא על גוף החיים רק על חסדי ה' שאנו חיים ברוב חסדיו וכן בשמך אשא כפי זו תפלה שמה שאנו מתפללין לה' שייטיב עמנו ויתן לנו כל צרכינו למען יתענג ה' ברבות הטובה שישפיע לנו כי זה רצונו יתברך שמו להטיב לנו כמו חלב ודשן של הקרבנות דעיקר עבודה לה' והוא צוה על הקרבנות והיינו למען יתכפר לנו ונהי' זכאים