ישועות יעקב עה"ת עט

והנה הרמב"ם בס' המורה פ' ל"ב האריך בטעם הקרבנות ולפי דעתי טעמי הקרבנות היא ענין ביטול ע"ז שהיו רגילים בעת ההוא לזבוח לע"ז כמש"ה ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים והיה קשה להם לפרוש מזה לכך צוה ה' לעשות משכן לשמו ושם יקריבו לה' לבדו וגם בזה מיעט ה' כל מה דאפשר ואמר הכתוב לא תעשון כאשר אנחנו עושים וכו' כי אם אל המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו והרמב"ן חולק ע"ז והכה על קדקדו בכמה ראיות מוכרחים ואחד מהם שהרי הבל הקריב קרבנו בעת שלא היה ע"ז בעולם ודאי לא בשביל ביטול מחשבת ע"ז עשה כן ועוד הביא ראיות אחרות ותוכן דעתו במצות הקרבנות שהאדם שחטא ישפיל דעתו בראותו מה שנעשה בקרבן שחיטה וזריקת הדם והקרבת האימורים שכל זה ראוי לעשות באדם עצמו אלא שחס הקב"ה עליו וצוה להקריב בהמה תמורת נפש האדם. והנה אני הבאתי ראיה לדעת הרמב"ן דהרי בזמן משיח צדקינו ויבנה הבית דאז יכירו וידעו כל יושבי תבל כי ה' הוא האלקים ועכ"ז יבאו זבחי צדק מבואר מזה דטעם הקרבנות להשפיל דעת החוטא ובזה פירשתי מאמר הכתוב זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה וזהו כוונת הקרבנות והביא ראיה לזה היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים ועכ"ז תחפוץ זבחי צדק ויעלו על מזבחך פרים וזה נכון

אם עולה קרבנו. במדרש אין עולה באה אלא על הרהור הלב והעולה על רוחכם לאמר נהיה כגוים וכו' ונאמר היו לא תהיה. הענין זר מאד לצרף דברי יחזקאל שהוכיח את בני דורו שאמרו נהיה כגוים לענין והעולה על רוחכם וכבר טרחו בזה הרבה. ול"נ דבאמת ענין יצר הרע המחטיא את האדם במחשבה ויצר עבירה הוא שכיח בישראל יותר מן שאר אומות ואפילו בישראל עצמו קאמר הש"ס דשכיח בת"ח יותר מאשר יש בשאר בני אדם כמו דהביא הש"ס שם עובדא דאביי וכהנה כהך דרב עמרם חסידא וכמו דקאמר הש"ס כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ולעומת זה לכבוש את היצר לבל הביאו לידי מעשה ח"ו הת"ח יש לו תורה ומחשבת התורה יש בזה כדי לכבוש היצר וכמו דקאמר הש"ס בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין וכמו כן בני ישראל יכולת בידם לכבוש היצר יותר משאר העולם וע"כ אמרו מעוות לא יוכל לתקון זה ת"ח הפורש מן התורה כיון שהוא ת"ח ובעל דעה יצרו גדול מאד ואין לו תבלין לכבוש יצרו שהרי פורש מן התורה הוא ולכך אין לו תקנה. והנה אנו רואין שעולה שבאה על הרהור הלב כלה ונשרפת ומה שבא על מעשה החטא בפועל יש בה חלק לאכילת אדם ואמרו הרהורי עבירה קשה מעבירה לפי שמהרהורי עבירה קשה לב"י לפרוש שהמה בדרכם עלולים לחטא ויצרם רע אלא שהתורה וזכות אבותם מסייעתם שלא יבאו לידי חטא בפועל (והנה אנחנו רואים כי ישראל כיון שחוטאים וסרו מן התורה נענשים ושאר אומות גם כי יחטאו גדלו והצליחו) והנה אמרתי דמטעם זה בישראל הקב"ה מצרף מחשבתם הטובה למעשה ומחשבתם הרעה אינו מצרף למעשה שהוא מטעם זה כי יצרם מחטיאם ודי שתורתם מציל עליהם שלא יבאו לידי מעשה בפועל והנה בימי יחזקאל שבקשו לפרוק עול ואמרו נהי' כגוים כונתם לא היה לפרוק כל עול תורה אלא שאמרו נהי' כגוים שלמה יענשו תיכף בעת שפרשו מן התורה ואומות העולם אינן נענשים בעת פרישתן מן המצות ואמנם אם יהיו נידונין דיני אומות העולם הקב"ה מצרף מחשבתן הרעה למעשה כי לא יתכן שיהיו נידונין כקולות שניהם וכיון דמחשבתם עלו, לחטא לא יקומו במשפט ח"ו והביא ראיה שהרי העולה שהיא כליל על רוחכם