ישועות יעקב עה"ת עח

לו מעלה עליו הקב"ה כאלו הקריב נפשו דהיינו כיון שנתכפר לו ענין המעשה על המחשבה שנעשה בנפש לא בפועל הקב"ה מעלה עליו כאלו הקריב נפשו. והנה בעת יציאת מצרים נצטוו על קרבן פסח ועל אכילת מצה ומרור וכתב מהרש"א במס' פסחים בפסיקתא כל מי שלא אמר שלשה דברים כו' דענין אכילת מצה הוא במקום קרבן מנחה שנאמר בה מצות תאכל במקום קדוש. וענין קרבן פסח היה שיאכלו הבשר לשם ה' והענין נראה לי שבאמת ישראל שבאותו הדור לא היו כדאים לגאולה כמו שנאמר גוי מקרב גוי הללו עובדי ע"ז וכו' ובעת יציאתם הראה להם הקב"ה שבקרבן מנחה דהיינו אכילת מצה נבדלים המה ממצריים אף שהדבר רחוק כיון שאין בזה רוח חיים ובמה יתכפרו על אשר חטאו על הנפש אמנם הקב"ה הראה להם בזה שכיון שניתקן ענין המעשה הקב"ה בעצמו יכפר וימחול להם המחשבה כמו מנחת עני שמבואר במדרש שוויתר הקב"ה משלו היינו המחשבה שאינו מכיר בה אלא ה' וע"כ לא פקד ה' אותם על ענין עולה שהיא באה רק על הרהור הלב וגם לא על קרבן חטאת שיש בה רוח חיים ולכפר בא על אשר חטא ברוחו ונפשו רק ענין המנחה לתקן המעשה וזבח פסח הוא רק על אשר הציל את בתינו כנודע. והנה ישראל שבאותו הדור בזמן חורבן הבית גדולים בערכם היו מאוד כמבואר במדרש וחטאם היה רק בענין המעשה שאמרו אין חפץ לה' במעשה ורק מחשבתם חשבו כמבואר. והנה בענין הא דמבואר במדרש כיון שאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה ובארתי הענין דידוע מה דמבואר במדרש דבנין הבית לא היה באמת משכן להקב"ה כי הן שמים ושמי שמים לא יכלכלהו אף כי הבית וכו' אך לאשר המתפלספים האומרים כי אין חפץ לה' במעשה בני אדם שוכני ארץ רק מחשבת האדם שהוא בא מחלק רוח אלקים בה עיקר חפצו. לזאת הראה הקב"ה שבמעשה בני אדם השרה שכינתו בתחתונים ועיין בס' עקידה בביאור לשון המדרש מים רבים לא יכלו לכבות את האהבה דברים נחמדים והנה בתחלה הי' דעת ישראל שרק חלק העיון בה יקנה האדם שלימותו אח"ז כשכרת עמהם הברית אמרו נעשה ונשמע כי אין אדם יכול להשיג רק מכח המעשה והראה להם הקב"ה כי עיקר הוא כדבריהם ואמר להם על עניני תרומה והוא ענין בנין הבית שישרה שכינתו במעשה תחתונים והנה כל אלה הם דברי ירמיה כאשר הוכיח אותם שבאים להשתחוות בית ה' ואינן חפצים במצות המעשה ואמר להם הטיבו דרכיכם ומעלליכם אל תבטחו לכם על דברי השקר לאמר היכל ה' היכל ה' וכו' כי לפי דבריהם אשר אין חפץ לה' במעשה תחתונים א"כ בנין ההיכל ראשון והשני המה באמת היכל ה' וזה שקר מוחלט שבאמת אינו בא רק על השגחת ה' במעשה התחתונים ולזה אמר להם אח"כ הטיבו דרכיכם ושכנתי כו' הגנוב רצוח וכו' ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו כי רק שם ה' נקרא וכשהם עושים התועבות ואין חפצם במעשה המצות מה להם דבר בהיכל ה' שאינו בא רק להורות שהקב"ה משגיח וחפץ במעשה התחתונים והענין מתוקן מאד. והנה ידוע שהעולה באה על הרהור הלב שנאמר והעולה על רוחכם וכיון שישראל שבאותו הדור לא היו מביאין חטאת וגם אשם כיון שבעיניהם לא נחשב ענין המעשה לכלום אבל ענין הרהור הלב שנפשם קצה בעיונים וכדומה זה היו מביאין וע"כ אמר להם כי לא יתכנו דבריהם בעיני ה' ואמר להם עולותיכם ספו על זבחיכם מאחר שאינן מביאין על חטא המעשה מה להם להביא על הענין המחשבה שהעיקר הוא המעשה ודו"ק.