ישועות יעקב עה"ת עז

ונעשה רצוני היינו אחר שחיטת הקרבן וזריקת הדם על המזבח שאז כבר נתכפר כמבואר בש"ס והלא אין כפרה אלא בדם וכיון שכבר נתכפר ונשבר רוחו בקרבו אז הקטרת אימורים ריח ניחוח לה' אבל בעת שחיטת הקרבן וזריקתו נאמר לרצונכם תזבחהו וזהו נ"ל בטעם הדבר דדם חטאת קודם לדם עולה ואברי עולה קודמין לאברי חטאת משום דעולה מכפרת על חייבי עשה ובחייבי עשה אין הקב"ה מקפיד רק בעידן ריתחא וכל זמן שלא נקרב החטאת שבא על חייבי כריתות דאז עידן ריתחא על האדם אין העולה קריבה כיון דאין בה אכילת אדם וקרא כתיב ואכלו אותם אשר כפר בהם דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ובעולה דאין בה אכילת אדם לא נגמר הכפרה וכשמביא קרבן החטאת מקודם דאז אין עידן ריתחא אז העולה הוא ריח ניחוח אבל לענין האברים אחר שכבר נשחט הקרבן ונשחט ונזרק דמו כבר נתכפר שאין עונש כפרה אלא בדם ואז ההקטרה הוא ריח ניחוח ולכך עולה קודם. והנה בש"ס דזבחים קאמר למקראה הקדים הכתוב בעולה ופירשו שיקדיש מקודם העולה ואח"כ החטאת וקשה טעמא מאי יקדים להקדיש העולה ונראה לי טעם הענין דבאמת עיקר הכפרה הוא חרטת הלב וכשאדם יודע בעצמו שחטא כבר נתכפר אמנם הכהן המקריב הוא אינו יודע ומכיר זה בלבו וע"כ כל זמן שלא עשה מעשה הקרב הוא זבח רשעים תועבה לכך מקדים כפרת דם החטאת אבל אדם המקדיש כיון שבאמת יודע בעצמו שחטא ומתחרט על הדבר ולכך עולה קודמת למקראה שהעולה בעצם חשובה יותר שהיא כליל לאישים ואמנם כשהאדם אינו מתחרט על מעשיו וסובר שהקרבן יכפר לו בעצם אף בלי חרטה מלתא דפשיטא שהחטאת קודם אף לענין ההקדש והנה בעת חורבן הבית שחטאו על הנפש והביאו קרבנות ולא התחרטו על העון והיה בדעתם שהקרבן מכפר בעצם הי' מהראוי להקדים החטאת שלא יהי' בכלל זבח רשעים תועבה וזהו מאמר ירמיה עולותיכם ספו על זבחכם כי לא דברתי ולא צויתי את אבותיכם על דברי עולה וזבח כי אם זאת צויתי אותם שמעו בקולי וכו' דהיינו כיון שעשו עבירות שחייבין עליהם חטאת ועבירות שחייבין עליהם עולה מהראוי שיקדימו להקדיש קרבן חטאת ועולה יקריבו לתוספת אח"כ דהרי כיון שאינן מתחרטים על החטא והקרבן מכפר בלי חרטה לפי דעתם. אבל קודם הקרבת החטאת הוי העולה זבח רשעים כי לא דברתי על עולה וזבח שיקדים העולה כי אם זאת צויתי להם שמעו בקולי כו' היינו כשישמעו שוב בקול ה' ואז חרטת הלב מכפרת. וז"ב למבין

באופן אחר אמרתי על מאמר ירמיה הנ"ל כה אמר ה' עולותיכם ספו כו' כי לח דברתי וכו' על דברי עולה וזבח. והנה כל הקדמונים תמהו הא הקב"ה צוה על הקרבנות גם למה הקפיד ירמי' על הבאת הקרבנות ומה מהרעה יגיע להם בהבאת הקרבן ואם לא יועיל לא יזיק. נ"ל ביאור הדבר דבאמת יש ג' עניני קרבן. עולה שהוא כליל לאישים. וחטאת ושלמים שהן נאכלין ואמנם הוא דבר חי. ויש קרבן מנחה שהוא בא מדבר שאין בו רות חיים וגם אינו עולה לגבוה כליל. וביאור הדבר כתבו דהאדם חוטא בגופו ורוחו וע"כ במה שחטא בנשמתו במחשבה ע"ז מכפר חלק גבוה ועל מה שחטא במעשה בא אכילת האדם שכהנים אוכלין ובעלים מתכפרין ועולה שהיא באה רק על הרהור הלב והיינו במקום שהמחשבה פוסלת ע"כ אין בה חלק אכילת אדם כלל רק הכל כליל לגבוה וע"כ במנחה שאין בה דבר שיש בו רוח חיים ולא מתכפר רק ענין המעשה ומבואר במדרש מאחר שאין