ישועות יעקב עה"ת עה

עניני התכשיטין שלהם שהיו מלובשים ומקושטים בהם וזאת רע בעיני ה' שהי' ראוי ונכון להוריד כל עניני תכשיטין כי רע ומר עזבם את ה' ולמה לא ייראו העונש שראוי לבא עליהם וזה הוא הורד עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך דהיינו שירידו את כל עניני תכשיטין מעליהם בין של אנשים ובין של נשים והבן

פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים. אמרתי ביאור המקראות דבאמת מי שהוא מושרש בחטאת אבותיו אין עליו אשמה גדולה כ"כ כמשחז"ל עכו"ם שבח"ל לאו עובדי ע"ז שמעשה אבותיהם בידיהם כי מצד אבותיו בא לידו החטא כי אבותיו השרישו בקרבו שירש רע. נצל כן מחסדי ה' שבעת שהאדם חוטא והקב"ה רוצה להענישו זוכר ה' עון אבותיו כי המה גרמו לו עשות רעה ואז אין עונשו גדול כ"כ. וזהו פוקד עון אבות על בנים שעון אבותיהם על הבנים. ואמנם כ"ז כשהעון בא מצד החומר המתאוה לעשות רע ובזה כיון שאביו מזריע ונותן כח בחומר בזה לטובה יחשב לו בהזכר עון אבותיו שגרמו לו כל זה. אבל אותן אסר הרעו מאבותיהם שהמה חטאו בנפש וחזר בזה גרוע רשע בן רשע מרשע בן צדיק וזהו שאנו אומרים בווידוי שאין אנו ע"פ וכו' לומר לפניך כו' צדיקים אנחנו ולא חטאנו אבל אנחנו ואבותינו חטאנו ואח"כ מתחיל לומר הווידוי אשמנו. ודברים האלו אין להם ביאור עד שבדורות האלו השמיטו תיבת ואבותינו והגיה אבל אנחנו חטאנו. ואמנם בנוסח הווידוי שכתב רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל נזכר נוסח זה אבל אנחנו ואבותינו כו' נראה דבאמת יש לישראל התנצלות לומר שאבותיהם חטאו א"כ מעשה אבותיהם בידיהם אמנם הם יודעים בעצמם כי הם הרעו מאבותם. וזהו שאין אנו עזי פנים לומר צדיקים אנחנו ולא חטאנו מעצמינו אבל אנחנו ואבותינו חטאנו דהיינו שמעשה אבותיהם בידיהם ואמנם הם אינם עזי פנים רק שמודים שהם בעצמם חטאו וע"כ אומרים אשמנו וכו' והבן: