ישועות יעקב עה"ת עד

עפמ"ש במקום אחר במה שאמרו בזה"ק דהעולם נידון אחר רובו וכשרואה המקום כי ירבו החוטאים על הצדיקים הוא מוחה מספר החיים את הרשעים ורואה אותם כאלו כבר מתו כיון שהמה הולכים למות ולא יתחייבו הצדיקים מחמת הרוב שהמה רשעים וזהו ימחו מספר החיים ועם צדיקים אל יכתבו כדי שלא ירבו זדונות על הזכיות והארכתי בזה במקום אחר בדרושים שלי. והנה מנהג במלכי ארץ אם רצונם לתווך ביניהם בעסק ריבות שכ"א מהם יעשה מורשה בכחו ואם המורשה טעה בעסק התפשרות הזה ואין ביד המלך לחזור מאתר שכבר נעשה הדבר מפי המורשה אשר ידו כיד המלך ואם הדבר נוגע לדבר גדול מאד אז יראה למצוא חסרון בכתב הרשאה או שיקרע כתב הרשאה לגמרי וימחה מתוך הספר שאיש הזה מורשה ואז ביד המלך לחזור מעשיות המורשה והנה אמרו במדרש לך רד כי שחת עמך היינו הערב רב שהמה עמו של משה כי הקב"ה אמר למשה והוצאתי את צבאותי את עמי ישראל והוא קיבל את הגרים ממצרים ועשו את העגל ואמרו לישראל אלה אלקיך אלה אלקינו לא כתיב אלא אלה אלקיך דהיינו ערב רב עשו העגל ואמרו לישראל כן. והנה באמת יון שנצטרפו עם ישראל והעולם אחר רובו נידון היה בידם לשחת את עם ישראל כיון שהם נתחייבו כלי' א"כ גם עם בנ"י נגררים אחריהם שהמה הרוב ואין ביד ה' לומר שהם לא יחשבו בתוך בני ישראל מאחר שמשה שליחו של מקום להוציא את ישראל מארץ מצרים כמ"ש ויצוום אל בני ישראל וכו' להוציא את בני ישראל מארץ מצרים ואי אפשר לבטל את כל אשר עשה משה בעסק זה א"כ גם מה שקיבל את הערב רב וצירף אותם עם בני ישראל מה שעשה עשוי אם לא שיתבטל כל שליחות שלו ואז גם מה שקיבל את הערב רב בטל ואינם מצורפים עם ישראל. וזהו מחני נא מספרך אשר כתבת ששלחתני להוציא את ישראל ממצרים ואז לא יהי' בכח העם לבטל את ישראל ושיהי' ישראל נידונין עמהם כאחת ואמר לו ה' כי אין זה הכרח כי מי אשר חטא לה' ימחנו מספרו ויהיו נחשבים כאלו כבר מתו ואינן בעולם עוד ואין ישראל נידונין עמהם כאחת ואין הכרח לבטל עשיות משה לגמרי ודו"ק

וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו וכו' אתם עם קשה עורף וכו' ועתה הוריד עדיך מעליך. כלם תמהו על דבר זה דהרי לא שתו איש עדיו. ונראה לי דבאמת מצינו בש"ס דשבת דכלי זיין המה תכשיטי אנשים שנאמר חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך והנה באמת מצינו כי מי שחושב שבחרב ובחנית יגבר אף שלא בעת מלחמה תכשיט הוא לו, ואמנם ישראל כי לא בחרבם ירשו ארץ אין החרב תכשיט לו וזהו מתכשיטי אומות העולם אשר הוא בברכתם לנצח בחרב. והנה בצאת ישראל ממצרים נאמר וחמשים עלו בני ישראל כי חשבו שירדפו מצרים אחריהם ולא לשם תפארת כי אין זה הודם ותפארתם רק לצורך מלחמה. ואמנם בעת ששלחו המרגלים לתור את הארץ עלה על לבבם מחשבת חוץ כי בחרב וחנית יגברו על שונאיהם וכאשר אמרו המרגלים כי עז העם היושב בארץ גזרו אומר כי אין בידם לירש את הארץ א"כ היו חשבו כי חרב וחנית כלי תכשיט להם וכאשר לא ירשו הארץ כי המה היושבים עלי' גבורים הם התאבלו ולא שתו איש עדיו עליו והיינו האנשים לא שתו חרב וחנית לתכשיט עליהם כי אינו תכשיט אצלם כי שכנגדם יוכלו יותר לנצח בחרב וחנית ולכך נאמר ולא שתו איש עדיו עליו דהיינו האנשים לא שמו עליהם חרב. ואמנם הנשים לא הורידו