ישועות יעקב עה"ת עג

דברים יקרים ונחמדים כמו המלוכה והממשלה כמו שאמר דניאל לנבוכדנצר אנת הוא רישא דדהבא וזהו יותר נוטה לאלקות לצד שהוא פועל בדברים הגבוהים וזהו לא תעשון אתי אלהי כסף הקב"ה יתנהג על ידם צורכי העולם בדבר השכיחים והכרחים בכל יום וגם אלהי זהב לא תעשו לכם לצורך עצמיכם שתהיו גבוהים וראשים על כל האומות והנה האלהי זהב היא יותר נוטה לחשוב לאלהות. והנה באמת כבר כתב החבר בס' הכוזרי כי לפי שעה בקשו העגל שילך לפניהם ואז הי' לצורך הכרחי בכל שעה כי היו במדבר שממה אבל הם בקשו דמות אלקים אשר ימלוך עליהם ויהיה ראש ולכך בחרו לעשותו של זהב וזה דבר שאינו יוצא בהוצאה רק לסיבות יעקר חשיבתו וכמ"ש חז"ל הזהב קונה את הכסף כו' והנה השם אמר למשה עשו להם עגל מסכה והי' בדעת משה רבינו כי הוא של כסף לצורך הכרחי כמ"ש הכוזרי ומגדולת עבד ניכר גדולת רבו שאין כבודו לפעול בדברים קטנים הכרחים אבל כאשר בא אל המחנה וירא שעשו אותו של זהב אז הבין תוכן דעתם שחשבו אותו לראש והיינו לדמותו לאלקי אז חרה אפו ואמר אנא חשא העם הזה ויעשו להם אלהי זהב וזה נחמד מאד

ובמדרש אנא חטא העם הזה חטאה גדולה חטאו בעריות. ואמרתי בזה דלכאורה קשה למה אסרו העריות באותו דור דהרי הי' על ישראל דין גרים וכמו דיליף הש"ס במס' יבמות דגר צריך טבילה מהך דנאמר בקרא ויקח משה חצי הדם וגו' וא"כ הא קי"ל דאין עריות בגרים דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וא"כ קשה הא דנאמר והנה העם בוכה למשפחותיו על עסקי עריות קרובים שנאסרו להם ולמה נאסרו הא בגרים ליכא איסור עריות. ואמרתי בזה כיון דקאמר הש"ס מודעא רבא לאורייתא אלא דהדר קבלו עליהם בערבות מואב וא"כ לא חשיבי גרים גמורים להקל עד שעה שקבלו התורה שנית בערבות מואב. וא"כ כיון דב"נ אסור בקרובים לכך אף ישראל שנתגיירו באונס אף דלהחמיר עליהם הי' חשובים כגרים אבל לענין להקל אין הגירות שנעשה באונס מועיל ומה שאסרו חז"ל מדברי סופרים שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה דמה"ת מותר היינו בגר שנתגייר מרצון ולא כשנתגייר באונס כנ"ל ברור. והנה בש"ס אמרו אלמלא ו' שבהעלו"ך נתחייבו ישראל שבאותו דור כלי' אבל מחמת שנאמר העלוך היינו בשותפות ומתמה ע"ז הש"ס דהא ק"ל המשתף שם שמים וד"א נעקר מן העולם והוא באמת תמוה ומה היתה דעת הת"ק ואמנם הדבר נכון דבאמת מודעא רבה לאורייתא אלא דהדר קבלוה בערבות מואב והרשב"א הקשה למ"ד הדר קבלו בימי אחשורוש א"כ קשה גלות בית ראשון למה נענשו וכתב על עון ע"ז שגם בני נח נצטוו אבל בשותף דעת הרבה פוסקים דבני נח אינם מצווין יש להם טענת אונס וע"כ קאמר אלמלא ו' שבהעלו"ך והי' עזיבת ה' לגמרי לא הים להם התנצלות טענת מודעא דע"ז גם ב"נ מצווין. משא"כ בשותפות אין ב"נ מצווה ויש להם טענת מודעא. ואמנם כיון שחטאו בעריות ע"כ סברו דהם כמו גרים גמורים אף להקל וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי א"כ גם טענת מודעא להקל אין להם וא"כ למה עשו להם אלהי זהב ודברי המדרש מבואר ודו"ק

ועתה אם תשא חטאתם ואם איי מחני נא מספרך אשר כתבת. עיין פירש"י שיאמרו שלא הי' כח בידו להתפלל והשיב לו ה' מי אשר חטא לי אמחנו. לכאורה אין ביאור לדברים אלו כיון שהוא ביקש שימחול ה' חטאתם כדי שלא יאמרו שאינו כדאי להתפלל מה השיב לו ה'. ונראה לי ביאור הדבר