ישועות יעקב עה"ת סח

ע"י הענן בסוד כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף אבל אחר שבאו לארץ לא היה צריכין לענן והנה כאשר חטאו ברפידים ואמרו היש ה' בקרבנו ואמרו משל לתינוק וכו' שהוא זורקו מעליו היינו כיון דעיקר השראת שכינה שלא במקום הראוי הוא שא"א להיות להם תקומה בלתי כי ה' שוכן בתוכם וכאשר היה בדעתם כי אף אם אין ה' שוכן בתוכם יוכלו להתקומם לא אבה ה' לשכון בתוכם וכאשר בא עמלק להלחם עמהם הוצרכנו לזה שיהיה השראת השכינה בתוכם לסיבות שהוא לצורך ארץ ישראל. וע"כ לא נעשית המלחמה ע"י משה כיון שהוא לא יביא את העם לארץ והוצרך המלחמה להעשות ע"י יהושע כיון שהוא נבחר לנהל את העם אחר מיתת משה רבו והוא יביא את העם לארץ וע"כ אמר לו צא מן הענן כי השראת השכינה לא תהיה בסוד מרחפת על בנים רק כיון שיהיה הנבואה לצורך א"י ואתה המביא אותם לארץ שכינה שורה בתוך עמו ועל ידי זה תכבוש את עמלק והבן זה

כתוב זאת זכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק כלם תמהו מה ענין כתיבה בספר. ומה כפל הלשון מחה אמחה וגם כי בפ' תצא צוה את ישראל שהם ימחו שמו של עמלק וכאן אמר ה' שהוא בעצמו ימחה זכר עמלק ותחלה אומר מה שמלחמה נעשית ע"י יהושע ולא ע"י משה כי באמת מצינו כי השמש והירח ואחד עשר כוכבים השתחוו ליוסף. ופרשתי לעיל דכחו של יוסף להכניע כל המזלות תחתיו ובעת שאמר יהושע משבט יוסף שמש בגבעון דום היה השמש מתקשה נגדו ואמר יהושע עבדא בישא לאו זבינא דאבא את והיינו שהשמש עבדו של יוסף הוא. והנה כאן כתוב ויהי ידיו אמונה עד בא השמש והיינו לפי שמבואר בירושלמי מגילה שלקח עמלק אתו אנשי מלחמה שיום גנוסיא שלהם היה באותו יום שנולדו ביום זה ואין אדם נופל ביום גנוסיא וע"כ הוצרכנו להוריד המזל וזהו בכחו של משה. ויהי ידיו אמונה עד בא השמש ועבר היום לידת האנשים ומשה שלא החזיק עצמו שתפלתו יעשה פירות כ"כ יען כי ישראל בעת ההוא חלפו חוק עברו תורות לכך צוה ליהושע שהוא ילחם עמו ובידו לצוות על השמש שתשקע שלא בזמנו וזהו מכחו של יוסף והדבר נכון מאד. ואמנם באמת לא היה יהושע צריך לזה כי משה בתפלתו וגם כשהיו ישראל רואין כי כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק היה מאמינים בה' ובמשה עבדו גלל כ לא צוה יהושע על השמש שתשקע של בזמנה דאדרבה יותר טוב שילחמו עם עמלק כל היום ויאמינו בכח תפלתו של משה. וזהו ויהי ידיו אמונה שע"י ידי משה האמינו ישראל ולכך עד בא השמש מעצמה ולא צוה עלי' יהושע שתשקע שלא בזמנה. והנה אחר כל הדברים שהתפלל משה ואהרן וחור תמכו בידיו לא היה ספוק ביד יהושע למחות שמו של עמלק לגמרי רק להחליש כחו והי' הדבר הנפלא בעיני יהושע דבר ולכך אמר ה' למשה שיכתוב הדברים בספר כי אמת ימחה ה' בעצמו זכר עמלק והענין כי אחד ממצות ה' לזכור מעשה עמלק ומעשה עמלק עם ישראל היה קודם מתן תורה ואם היה יהושע מכרית כל זרע עמלקי הי' התורה חסרה מצוה זו ומצוה זו שמורה לדורות ובכל דור ודור מחוייבים ישראל לעשות זכירה זו אשר עשה להם עמלק והבן: פרשת יתרו

ויחד יתרו. בש"ס דסנהדרין רב אמר שהעביר חרב חדה על בשרו. שמואל אמר שנעשה בשרו חדודין חדודין.