ישועות יעקב עה"ת סז

מדת רחמים א"כ לא היה לו להיות מקוה לישועה מצד זה רק שהי' לו לבקש לישועה למען יתברר לו שהוא ראוי לישועה וזהו ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' ומה שהיה ראוי לקוות להיות נגילה ונשמחה בישועתו שיתברר לנו שאנחנו ראוים לישועה והנה ישראל בעת שיצאו ממצרים היו שמחים בחסדי ה' אשר עשה עמהם וכשהיה מתנהג עמהם במדה"ד וקבלו יסורים וכדומה היו מברכין על הרעה למדה"ד היו אומרים זה אלי ואנוהו אלהי אבי כשהיה באים עליהם הרעות היה מברכין למדה"ד. וארוממנהו כמו שאנו אומרים בימי הדין המלך המשפט דהיינו ארוממנהו והיינו לפי שאין מכירין שהרעות שנדמה לנו המה טובות והוא נחמד. או יאמר ביאור הענין עפ"י מה שאמרו מודים מודים או שמע שמע משתקין אותו והקשה הש"ס לשם אהא דקאמר אנו ליה ועינינו ליה דהא קי"ל שמע שמע משתקין אותו. ומשני הכי קאמרי ליה עינינו מיחלות וליה אנחנו מודים ופירש"י כיון דאשני ענינים קמדכר לה לית לן בה. ולכך קאמר כאן זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו דהם שני ענינים נפרדים ולכך רשאי להזכיר השם כ' פעמים אבל לעתיד הנה מבואר במדרש דלכך נאמר כאן ואמר ביום ההוא דהיינו לשון יחיד כיון שיתגלה הדבר לכל ויהיה כאיש אחד ומבואר בב"ר דיחיד רשאי לומר שמע ב' פעמים ולזה קאמר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו וכו' ודוק

באופן אחר ביארתי הענין שהתחיל לשבח על נפילת מצרים ואח"כ נתן השבח על ישועת ישראל דמבואר בש"ס דחלק גנאי לחזקי' שלא אמר שירה עד שפתחה הארץ ואמרה שירה שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק והיינו דכל צבא השמים אומרים שירה בעת שעושים רצון קונם והחמה בשעה שמהלכת ממזרח למערב אומרת שירה ובנס חזקיה ששב החמה עשר מעלות ונחרחקה מן הילוך למערב נפסקה השירה והיה לחזקי' לומר שירה שהפסידה עיין בס' בעל עקידה. והנה במדרש בקשו מה"ש לומר שירה אמר הקב"ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה ובדין שישראל יאמרו השירה שהיה להם למלאכי ה' לומר כמו חזקי' שגנאי לו שלא אמר שירה שהפסיד ה' על ידו וזה אשירה לה' כו' סוס ורוכבו רמה בים ועי"ז לא אמרו מלאכי השרת שירה וגם ויהי לי לישועה ומהצורך מצד עצמם בשביל הצלה זו והבן

ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הלחם בעמלק במ"ר וצא מחוץ הענן. נראה לי ביאור הדבר שבאמת כל המלחמות שעשו ישראל היה ע"י השראת שכינה שבתוכם כמש"ה אשר אתה בתוכם ועננך עומד עליהם כי הענן היה ענן ה' וסימן להשראת שכינה בתוכם ואמנם באמת אמרו אין השכינה שורה בח"ל ונאמרו בזה ב' טעמים להשראת שכינה במצרים ובמדבר האחד לאהבת וחביבות עמו ובכל מקום שגלו שכינה גלתה עמהם והיא המרחפת על עם ישראל שלא יאבדו ח"ו. השני כמ"ש בנבואת יחזקאל על נהר כבר ואמרו בתוספתא שהנבואה שהוא לצורך א"י אף בח"ל הקב"ה משרה שכינתו כמו בארץ עצמו ובגאולת מצרים היה לצורך ביאתם לאה"ק והנה מה שמורה הענן הוא ששכינה שורה בישראל ומרחפת עליהם שלא יאבדו ע"כ הענן הולך לפניהם ולפי טעם השני שהוא לצורך ביאתם לארץ היה השכינה שוכנת בתוכם בלי ענן וכמו אחר שבאו לארץ שנסתלק הענן וכמו שיבואר לקמן. ואמנם באמת כיון שכל הדור התנהגו ע"י משה וכל השראת השכינה ונבואתו צריך להיות ע"י משה רבן והוא לא יבא לארץ לא היה מתנהג השראת השכינה רק