ישועות יעקב עה"ת סו

עצמן ניצולו ולא בזכות אבות ע"כ אמרו שירה. וע"כ משום דקישוי השיעבוד השלים המנין וא"כ מה שהכביד פרעה הוא מעין הגאולה וגם כן היה אחר התחלת הפקידה וזהו באז ישיר ניתקן מאז באתי אל פרעה וזה ענין חשוב

אשירה לה' כי גאה גאה כו'. נלע"ד ביאור הענין דבאמת עניני נסי מצרים היה הכל להעניש המצרים ובני ישראל שלא שלטה בהן העונש נשארו על דרך הטבע ובים העונש של מצרים היה בדרך הטבע כי ירדו לים ונטבעו אבל ישועת ישראל היה שלא כדרך הטבע שהלכו ביבשה בתוך הים. והנה כשעשה הקב"ה הנס להרע למצרים לא ניכר שלמענם עשה הדבר אולי להעניש למצרים אבל כשהנס נעשה לטובתם ידעו הכל שהם חשובים בעיני ה' וזהו אשירה לה' כי גאה גאה עזי וזמרת וכו' ויהי לי לישועה שהנס בא על הישועה הנעשה להם. ואמנם בענין הנסים פרשתי במקום אחר בהא דקאמר כמה חשוב הוא שנעשה לו נס או כמה גרוע הוא אדם זה שנשתנו עליו סדרי בראשית. דבאמת אם נעשה איזה נס לאדם מורה שגדול הוא בעיני ה'. אמנם אחר שנעשה לו הנס בוודאי נכיון הוא לו על הזכיות וכמאמר יעקב קטנתי מכל החסדים וכו' ואמנם כיון שע"י הנס נתפרסם שמו של הקב"ה הרי זכות הוא לו שע"י נתפרסם שמו של הקב"ה וכמו שפירשתי בפסוק אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד דהיינו כיון שהכל יודעין שהקב"ה מגן הוא לכן לא נחסר משכרו ע"י הצלתו ממלחמות המלכים דלעומת מה שהיה לו נכיון ע"י הנס לעומת זה נתרבה שכרו שע"י נתקדש שמו של הקב"ה והנה בעת שיצאו ממצרים לא אמרו שירה על הנסים שנעשה להם כיון שעיקר הנס היה העונש המגיע למצרים אבל בעת קריעת הים היה הנס על הישועה להם וממילא ידעו שגם העונש המגיע למצרים היה בסבתם וזהו אשירה לה' כי גאה גאה שני דברים סוס ורוכבו רמה בים עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה והנס היה בהישועה ואף על פי כן אשירה ולא נדאג מנכיון הזכיות כי גאה גאה ונתקדש השם עי"ז והבן

זה אלי וכו' במ"ר אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה אתם אומרים פעם אחת זה אלי וכו' ולעתיד מה הוא אומר ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכו' זה ה' נגילה ונשמחה בו. נראה לי ביאור הדברים עפמ"ש בדרושים מה שאמרו בעוה"ז על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין אמת ולעתיד הכל הטוב והמטיב דבאמת מאת ה' לא תצא רעות ח"ו והכל הוא לטובה ואם יגיעו לאדם יסורים בעולם הזה לעומת זה תתרבה שכרו לעוה"ב ומה שאדם מקוה לישועה מאת הרע אשר יגיע אליו לסיבת כי אינו מבין שהכל לטובה ולעתיד שיתגלה לאדם כי גם הרע היה לו לטובה והיה לו לברך ברכת הטוב והמטיב גם על הרעה ואפשר שמה שמקוה לישועה למען ידע כי כבר הוא בגדר הראוי לישועת ה' והנה ענין גילה ושמחה ביארו הקדמונים כי גילה הוא ענין הנוגע לשעה ושמחה הוא שמחת עולם הנוגע לנפש וזהו ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה. והיה נראה כי הרנה הוא על ענין הנוגע לגוף אמנם אף שהמעשה מורה על ענין גילה אמנם עיקר מחשבתם הוא על אשר עין בעין יראו כי הם ראוי במעשי ידיהם לישועת ה' וזהו ושמחת עולם על ראשם דהיינו עיקר מחשבה שבמוח יהיה שמחת עולם והארכתי בזה. והנה בזמן הזה היסורים הבאים על האדם הוא מקוה לישועה ומה שמקוה לישועה הוא באמת מחמת שהוא סובר שמאת הדין הוא נענש. אבל באמת כיון שגם הרעות באים מצד