ישועות יעקב עה"ת סה

בה בחים מלאים כל טוב. וגם היתה מצות ה' ורצה משה לכנוס בה לשם מצוה להיות שכרו מרובה וא"ל הקב"ה חכם לב קראתיך היינו במצרים שלא רצית לעסוק בביזה אף שהוא מצוה שיש בה הנאת הגוף כדי שלא ילמדו ממך ההמון כי מן החכם לומדים ההמונים ואתה רוצה לכנוס לא"י שהוא מצוה שיש בה הנאת הגוף. ודוק היטב

ויאמינו בד' ובמשה עבדו. במ"ר ישראל אע"פ שבמצרים האמינו חזרו ולא האמינו אבל בים נאמר ויאמינו בה'. נ"ל ביאור הדבר דמצינו ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו ובזה נאמר ויאמינו בה'. אמנם באמת ידוע שבמצרים לא האמינו בה' כראוי כמאמר חז"ל גוי מקרב גוי אמנם בענין האמונה רבים הם מאמינים בה' אלא שכפרו בהשגחה באומרים שאין כבודו להשגיח בתחתונים וע"י נסי מצרים ראו שכבוד ה' בקרב הארץ כמש"ה למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ. ואמנם עדיין היה אפשר שלא יאמינו רק בהשגחה על אומה כללית אבל לא על הפרטית ואמנם בעת יצ"מ וטביעת ים סוף כאשר ראו כי מצרים נטבעו בים ופרעה יצא מן הים גם נענשו מצרים על שטבעו במים ילדי ישראל ומן הפרעון שפרע להם מדה כנגד מדה ראו שעיני ה' משוטטות על כל פרטי ענינים. ולכך כתיב ויאמן העם כי פקד ה' את עמו דרך כלל ולכך כתיב ויאמן העם דהיינו האומה בכללה האמונה. אבל בים נאמר ויאמינו בה' שכל אחד היה מאמין כפי כחו דבאמת אינו דומה המאמין מצד ההשכלה למי שמאמין מצד הראי'. וחז"ל אמרו שעל הים כ"א ראה את כבוד ה' ואמרו זה אלי וכו' ובודאי מי שהי' גדול בערכו היה לו השגה ביותר ולכך נאמר ויאמינו. והנה הרמב"ם כתב שלכך היה במתן תורה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר כי בעצם דבר המושג אינה משתכחת אבל המאמין בדבר מצד המופת לא מצד ההשכלה המושג בעצם משכחת מן הלב וזהו אע"פ שבמצרים האמינו שנאמר ויאמן העם חזרו ולא האמינו דהיינו כיון שלא היה דבר המושג רק מצד האותות אבל בים נאמר ויאמינו שכ"א היה לו אמונה מושגת היינו מצד ההשגה ואמונה זאת נקבע בלבם ודוק

אז ישיר וכו'. מד"ר אז ישיר הה"ד נופת תטופנה שפתותיך בדבר שהם חוטאים הם מתקנין אמר משה באז חטאתי לפניך שאמרתי ומאז באתי אל פרעה באז אני מתקן אז ישיר. נראה לי ביאור הדבר שמה שאמר משה ומאז באתי אל פרעה הוא שהרע למשה אף שידע כי לא ישלח אותם פרעה תיכף אמנם מהראוי שאחר שרצון הקב"ה לגאלם תיכף יתחילו ניצוצי הגאולה לעלות וכמ"ש במדרש שיר השירים על פסוק הנצנים נראו בארץ עייש"ה. והרע למשה שמאז בא לפרעה הכביד העבודה עליהם. ואמנם באמת כיון שהיה להם להיות במצרים ארבע מאות שנה אלא שקישוי השיעבוד השלים א"כ הכבדת פרעה הוא התחלת הגאולה שע"י זה השלים הקץ. והנה משה חשב שזכות אבות גרם להם להגאל קודם זמנו וכמ"ש במדרש שה"ש על פסוק קול דודי מדלג על ההרים מדלג לגאול קודם זמן על ההרים בזכות אבות וע"כ קישוי השיעבוד אינו מעין הגאולה והנה ידוע מאמרם ז"ל כי מי שאינו נגאל בזכותו אינו ראוי לומר שירה כי לשמחה מה זו עושה כי גמר ואכל צדקת אבותיו וסימן אם הנס בא בזכותו כשרואה מפלת שונאיו עד נאמן כי ניצל בזכותו ולכן לוט שניצל בזכות אברהם נאמר לו אל תביט אחריך שלא יראה במפלת שונאיו וזהו ישמח צדיק כי חזה נקם וע"כ נאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים אז ישיר דהיינו כיון שראו במפלת שונאיהם וידעו שבזכות