ישועות יעקב עה"ת סד

לדורותם לספר יצ"מ בלילה וגם לדורות בזמן גואלינו דכל ימי לרבות לימות המשיח וזה נכון מאד: פרשת בשלח

וחמשים עלו בני ישראל ממצרים פירש"י א' מחמשה. נראה לי שיצא לו כן לפי מה שבארתי למעלה כי היו ראוים להיות במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה ובאמת העבודה התחילה משנולדה מרים דהיינו עד זמן יצ"מ ששה ושמנים שנה ואמרו חז"ל כי ריבוי העם השלים הזמן. והנה המספר הראוי לישראל הוא ששים רבוא כמו שאמרו במדרש שלא יחסרו ממספר זה וסך כזה יצאו ממצרים וזהו חלק חמישית לפי דעת המדרש שלא יצא רק אחד מחמשה וגם הזמן נתמעט לחלק חמישית מן ת"ל שנה פ"ו שנה וזה נכון מאד

ויקח משה את עצמות יוסף עמו. במדרש הודיע חכמתו של משה שלא נתעסק בביזה אלא בעצמות יוסף. המזרחי הקשה ע"ז דהרי מצות ה' היה להתעסק בביזה כמשחז"ל בבקש' לך אמור להם שישאלו כלי כסף כו'. ונ"ל ביאור הדבר דבלא"ה תמוה מאי ענין חכמה לזה צדקה תחשב לו שנתעסק בעצמות וכסף וזהב לא יחשוב. ונ"ל ביאור הענין עפ"י הידוע דיש שני ענינים בקיום המצות לפלס הדרך בהתחזקות המצות. כי באמת העושה מצוה שהגוף נהנה ממנה ואינו מתכוון רק לקיום המצוה שכרו גדול מאד אבל במצות שבלא"ה אין הגוף נהנה ממנו אין שכרו מרובה כ"כ אך החכם בדורו אם יש לפניו ב' המינים האלו לעשות ידבק עצמו בהמין השני אף ששכרו מועט מן הראשון. ואם ב' המינים האלו יבאו לפני איש המוני אז ידבק עצמו בהמין הראשון ולהבין הדבר יותר אעתיק לך מה שכ' הרמב"ם בשמונה פרקים. דהנה חז"ל אמרו שמקום בע"ת בג"ע גדול ממקום הצדיקים גמורים שלא חטאו כלל וכתב הרמב"ם טעם הדבר מפני שבעלי התשובה מעבירים על מדותם ולכן מקומם גדול מאד עוד כתב שדבר זה לא נאמר רק באיש המוני מפני שאין שאר המון לומדים ממנו לחטוא ולקבל עליו תשובה. אבל החכם בדורו טוב שלא יחטא כלל ויהיה מקומו קטן משיחטא ויקבל עליו תשובה להיות מקומו גדול כי מן החכם לומדים ההמון לחטוא וסוברים שיקבלו תשובה לבסוף וזה מן הנמנע כי הפושע לא במהרה ישוב עכ"ל ודפח"ח. כדבר הזה אמרתי ג"כ כאן בדבר הזה בשני המינים כי האיש ההמוני ידבק עצמו בהמין הראשון מפני שאין ההמון לומדים ממנו אבל החכם ידבק עצמו בהמין השני מפני שההמון לומדים ממנו ואם יעסוק במצוה שיש בה הנאה לגוף ילמדו ההמון ממנו לעסוק ג"כ במצות הזאת ויעסקו רק לשם הנאה שבגוף ולא לשם מצוה כלל. וזה כוונת המדרש דהנה ביזת מצרים היה הנאת הגוף ומצות ה' כמ"ש המזרחי הנ"ל והיינו מצוה שיש בה הנאת הגוף וא"כ היה למשה לעסוק בביזה לשם מצוה ולא ליקח עצמות יוסף שהוא מצוה שאין בה הנאת הגוף ששכרה מעוטה מן הביזה רק משום שמשה חכם בדורו היה ולא רצה לדבק עצמו בביזה פן ילמדו ממנו בני ישראל ההמונים ע"כ נתעסק בעצמות יוסף וז"ש המדרש להודיע חכמתו של משה שלא נתעסק בביזה אלא בעצמות יוסף פי' אע"פ ששכר ביזת מצרים גדול מעסק עצמות יוסף עכ"ז נתעסק בעצמות יוסף כדי שלא ילמדו ממנו ההמונים ודוק. ובזה יובן המדרש סדר ואתחנן אמר לו הקב"ה למשה חכם לב קראתיך שאמרתי חכם לב יקח מצות ואתה רוצה לכנוס לא"י והדבר תמוה ולפמ"ש ניחא דהנה א"י היתה מצוה שיש בה הנאת הגוף כי היה