ישועות יעקב עה"ת סב

וירא. והנה ישראל בזמן ההוא היו צריכים לפסח לפי שלא היו זכאים כמ"ש או הנסה אלהים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי הללו עובדי ע"ז אלא שהיו באונס ושוגג ועכ"פ היו צריכין לאות שלא ילכדו בנתינת רשות למשחית. אבל עכ"פ מה לנו להזכיר ענין עשיית הפסח שהרי בזה נעשה זכר שלא היינו ראוים לגאולה מצד מעשינו ושע"כ הוצרכנו לעשות הפסח וכיון שעיקר זכירות הנסים להזכיר כי עכ"פ בזמן קודם היינו ראוים שיעשה ה' לנו נסים ונפלאות ובזה נהפך הוא שאנו מזכירין זמן שלא היינו ראוים לנס מצד מעשינו כמש"ה. וזהו שאלת הבן מה העבודה הזאת לכם מה ענין עבודה זו שהוא עשיית הפסח תועלת לכם שהרי אדרבה בזה אנו מראין שאין אנחנו כדאים לנסים מצד מעשינו. ואמנם יש בזה הוראת חסדי ה' שאף שאנו לא היינו כדאי' שיגאל ה' אותנו עכ"ז הפליא חסדו עמנו לעשות עמנו נסים ונפלאות וזהו זבח פסח הוא לה' היינו לשם גבוה אשר פסח על בתי בני ישראל וכו' והדרך נכון מאד:

או יאמר בהקדם מ"ש בזה במקום אחר שיש כת אחת שאומרים אין חפץ לה' במעשה רק עיקר הוא מחשבת הלב רק מי שאין לבו חזק להשכיל צריך הוא למעשה המעורר אותו לעבודת ה' אבל בני אדם אשר שכלם גבר עליהם די להם לעבוד ה' במחשבת הלב וזהו אפקורסות גמורה כי עיקר הוא המעשה אשר יעשה האדם ואמרו מצות צריכות כוונה והנה אמרו במדרש כי לא היה בידי העם מצות וזכות שיצאו ממצרים ונתן להם מצות פסח אשר בזה יזכו לצאת ממצרים וזה שמשיבים על שאלת מה העבודה הזאת לכם זבח פסח הוא אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים והוצרכו לקיום המעשה בפועל ולא במחשבה לבד והבן. והנה בשאלת הבן הנזכר מה העבודה הזאת לכם איתא במכילתא בבן רשע הכתוב מדבר ואף אתה אמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אלו היה שם לא היה נגאל. רבים בקשו למצוא דברי חפץ שהרי גם שאלת החכם הוא מה העדות אשר צוה ה' אתכם. ונ"ל ביאור הדבר עפ"י הידוע טעם אכילת קרבן פסח בעת ההוא יש שני טעמים. טעם האחד לפי שרצה הקב"ה לזכות את ישראל בעת ההוא ולא היה להם זכות שיגאלו ממצרים בעת ההוא וזיכה אותן הקב"ה במצוה זו וטעם הזכות דוקא במצוה הזאת לפי שבה הראו ישראל גודל אמונתם בה' ומסרו נפשם לזבוח תועבת מצרים לעיניהם ולכך היה מקחו מבעשור כידוע ואמנם זהו טעם הראשון. ועיקר הענין הוא שבאמת היו ישראל בעת ההוא עבדים למצרים ואף גם היו משועבדים ת"י מזל טלה שהוא שר של מצרים כנודע ובעת ההוא הוציאם הקב"ה מתחת שרו של מצרים והראם אות בזה שצוה לשחוט טלה לקרבן פסח ובזה הראה להם שנהפך הוא וכל זה נתהפך לקדושה ונעשה קרבן לה' כנודע מאמרי חז"ל במדרש ילקוט ובזוהר. והנה שלשה דברים אנו מזכירין פסח מצה ומרור והכל לזכור נסים שעשה הקב"ה עמנו והנה על כל הנסים שעשה עמנו ה' מהראוי לזכור לעולם וכמאמר חז"ל הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל וכו' וכמ"כ בזמן ההוא שנעשה הנס אנו מזכירין אותו לשבח. אכן לענין הטבע של האדם לא יתכן שיהיה מצווה ועושה להזכיר בכל פעם מה שעשו אבותינו גם הקב"ה אינו מזכיר זכות אבות רק אם אוחזין מעשה אבותיהם והנה זכרון הפסח לפי הנראה לא היה המצוה רק במדבר בדור ההוא שרצה ה' שיהיה להם עבודה זו שבזה יצאו ממצרים אכן לא יתכן שיהיה נזכר לעולם. אמנם אי נימא כי בה הוראה עצומה שיצאו מתחת שרו של מצרים בעת ההוא א"כ היו כמו זמן שנעשו בו נס וזכרון הוא