ישועות יעקב עה"ת סא

מה שיביאם למקום גאולתם הכל יהיה ע"י הקב"ה והנה בעת גאולת מצרים שהיה ה' הולך לפניהם ומאחריהם לא הרגישו קדושת השם בעצמו ולהיות כי כל דבר מתאוה לשוב אל מקורו ע"ד שאמרו שאין הנשמה יוצאת עד שמרגשת כי ה' הוציא אותה משם לכך היה בחפזון כי היו מתאוים מאד ונחפזין לראות בגילוי השכינה אבל לעתיד כי ה' מאחריהם ג"כ כמו מלפניהם לכך כי לא בחפזון תצאו והדברים מתוקנים מאד

ויקרא משה לזקני ישראל וכו' משכו וקחו כו'. במדרש למה קרא לזקני ישראל אלא לפי שהמה זיכו את ישראל להאמין בה' שנאמר ויאמן העם חלו לא קבלו הזקנים לא האמינו העם ולכך אמר משה לזקנים משכו וקחו. הרב היפ"ת הקשה ע"ז דעל מה שקרא משה בתחלה לזקני ישראל כתב המדרש לפי שהקב"ה נוהג כבוד בזקנים ולמה לא נאמר גם כאן שלכבוד קרא הזקנים. ונראה לי ביאור הדבר עד"ז כי באמת גם מה שאמר לפי שהמה זיכו את ישראל לכך קרא אותם ומה ענין זה לזה אמנם באמת ידוע שאף שזקן שיכול לאכול כזית נמנין עליו מ"מ אין עושין לכתחלה חבורה שכולה זקנים וכתב הרמב"ם הטעם לפי דאף זקן שיכול לאכול כזית אם ימנו עליו כלם זקנים יש חשש שלא יבא לכלל נותר לסבת מניעת אכילת הזקנים וא"כ קשה כאן שקרא משה לזקני ישראל ואמר להם משכו וקחו לכם צאן ומשמעות הדבר שהזקנים יכולים לעשות חבורה לעצמן וזה באמת אינו נכון עפ"י הדין ואמנם הדבר נכון כיון דהחשש שמא יביאו הקרבן לידי פסול וכאן שהם זיכו את ישראל באמונה וכל המזכה רבים אין חטא בא על ידו ובודאי לא יביאו את הקרבן לידי פסול ובזה מבואר לשון המדרש על מכונו ודו"ק

והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח וכו'. נראה לי ביאור הדבר עפ"י מה שהארכתי במקום אחר בענין שאנו עושים זכר לנסים ונפלאות שעשה הקב"ה עמנו דלפעמים באו להזכיר זמן שהיינו בגרם המעלה וזכינו שהקב"ה עשה עמנו אות לטובה ובודאי כי היה מעשינו רצוי' לפני המקום לכך אנו מזכירין הזמן ההוא דמאחר שהקב"ה עשה עמנו נסים כי מעשינו היה רצוי' לפניו גם כעת יזכיר הקב"ה מעשינו לטובה להצילנו מכל דבר רע. ובזה בארתי דבאמת יש שני מדות בהשם מדת רחום ומדת חנון וכתבו התוס' במסכת ר"ה דמדת רחום הוא קודם שבא עליו הרעה ואף שעפ"י הדין נתחייב הקב"ה מרחם עליו וחנון הוא אף שכבר בא עליו הרעה הקב"ה במדת חנון מעביר ממנו הרעה. ולכך מדת רחום קודם למדת חנון. ואמנם בעת זכירת נסים ונפלאות תמים דעים שהצילנו מן הרעה בעת שכבר היתה באה עלינו ואנו נזכרים אותה למען יגבר חסדו עלינו להצילנו מן הרעה שלא יגיע אלינו בזה מדת חנון קודם למדת רחום וזהו זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'. ואמנם יש עוד ענין אחר להזכיר חסדי ה' שאף שאין אנחנו ראוים לנס עכ"ז ה' ברוב חסדיו יעשה עמנו נסים ונפלאות או לפרסם שמו הגדול כי הוא בעל יכולת לעשות נסים גדולים ונוראים ומרוב חסדו שעושה נסים ונפלאות והנה ה שצוה ה' לעשות פסח ולתת מדמו על המשקוף ועל שתי המזוזות למען לא יבא המשחית אל בתי בני ישראל וכבר ידוע מ"ש בספר נזר הקודש דבזמן שיש צדיקים גמורים ורשעים גמורים והמשחית בא לעקור הרשעים אין חשש שמא ילכדו גם הצדיקים עמהם. אך אם גם הצדיקים אינן כדאי להצילם רק מחסד ה' עליהם אז צריכים שמירה לבל ילכדו ח"ו בעת כליון הרשעים וע"כ נח הוצרך לתיבה עיין מ"ש בזה באריכות כפ'