ישועות יעקב עה"ת ס

באמת גם מרור הוא זכר לחרות שהרי באמת היה להם להיות במצרים ארבע מאות שנה אלא שהעינוי וקושי השיעבוד השלים הזמן וע"כ אי לא היו מענים אותם וימררו את חייהם לא היו ראוים להגאל והיו משוקעים בטומאת מצרים וכיון דמה שיצאו ממצרים אף בזמן הגלות חשיב גאולה בגלל כן העינוי שמעין גאולה הוא אנו עושין זכר לה אף בזמן הזה והנה הטעם שהשלים קושי השיעבוד הזמן אמרו במדרש כי הזידו עליהם המצרים הוא קצף מעט והם עזרו לרעה וכמו שאנו אומרים ותתן אותות ומופתים וכו' כי ידעת כי הזידו עליהם והנה ביאור הכתוב שנאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ואח"ז אמר את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך דבאמת יש ענין העבודה שהעבודה עצמה היא עבודה קשה ויש שהעבודה אינה קשה כ"כ אלא שנעשית באופן שהיא קשה כמו שאמרו במדרש שהיו נותנין משא של זכר לנקבה ועבודת נקבה לזכר וזה וימררו את חייהם בעבודה קשה שהיא קשה בעצם בחומר ובלבנים וגם את כל עבודתם אשר עבדו בהם אף שהיא אינו קשה בעצם בפרך עשו אותה באופן שיהיה קשה עליהם בעבודת פרך והנה מה שהעבודה קשה בעצמה נעשה להנאת עצמן אבל מה שהעבודה שאינה קשה עשו אותה באופן שיהיה עבודה קשה זה נקרא אשר הזידו עליהם וזה החלו שהקריב גאולתן של ישראל וזה שסידר המסדר מרור זה שאנו דהיינו שאנחנו בהיותינו כעת ג"כ עבדים ואינו שייך לעשות זכר לעבדות ע"ש מה וזה הוא שמררו חיי אבותינו במצרים לא שהעבודה היה קשה בעצמותה שנאמר את כל עבודתם אשר עבדו בהן בפרך וזהו זכר לגאולה דשייך אף בזה"ז כמ"ש וזהו מרור חד אלו נאמר מצות ומרור יאכלהו היה בידינו לומר דמרור אינו רק מה שעבדו בהם עבודת פרך ואינו רק זכר לעבדות אבל מאחר שנאמר על מצוה ומרורים היינו שני מינים מה שמררו את חיי אבותינו במצרים דהיינו העבודה בחומר ובלבנים וזהו זכר לעבדות ואין לזה שייכות לגאולה אבל מה שנאמר את כל עבודתם כו' בפרך זהו באמת זכר לחרות שע"י אשר הזידו עליהם נתן הקב"ה אותות ומופתים בפרעה והוציאם משם קודם שעברו עליהם מן ד' מאות שנה וזה נכון

ואכלתם אותו בחפזון. במד"ר במצרים בחפזון ולעתיד מה הוא אומר כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה': הדברים מחוסרי הבנה. ונראה ביאור הדבר דבאמת אין השכינה שורה בח"ל ונבואת יחזקאל על נהר כבר אמרו חז"ל לפי שכבר שרתה עליו השכינה בארץ גם בהיותו בחו"ל לא עזבוהו ה' ובמכילתא אמרו לפי שהיתה נבואתו לצורך א"י אף בחו"ל שרתה עליו שכינה והנה בעת היותם במצרים משוקעים בטומאת מצרים וגם בח"ל לא היו ראוים לגילוי שכינה ובעת יציאתם ממצרים ע"י ה' בכבודו היה לסיבות שהיתה הגאולה לצורך ביאתם לארץ וזהו אעלה אתכם מעני מצרים כו' אל ארץ אבותיכם דהיינו כיון שיציאתם הוא צורך לביאתם שכינה שורה אף בארץ לא להם ולכך נאמר וה' הולך לפניהם בעמוד ענן ואש לנחותם הדרך דהיינו שלא היו ראוים לגילוי שכינה ביציאתם ממצרי' רק מחמת לנחותם הדרך לצורך א"י ואמנם לעתיד בהגלות מלכותו עלינו אז גם ישראל אשר שוכנים בארצם יגאלו וגם אמרו לעתיד לבא חללו של כל העולם א"י דהיינו שהשם ישפוך רוחו על כל בשר עד שאף השוכנים בח"ל יזכו לגילוי שכינה א"כ הגאולה מעצמה תהיה ע"י ה' ולכך נאמר כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל דהיינו מה שהקב"ה יוציאם ממקום גלותם. וגם