ישועות יעקב עה"ת ו

א"כ המה ששאלו על בריאת האדם ואמר שענין בריאתו הוא בהשכלה כ"כ עד שנוטה רק אל הטוב הראה להם מעשה הצדיקים שיש יכולת בידם להשכיל בכח שכלם וגם בעשיית המצוה והמלאכים אין להם קיום המצות אמנם הראה להם מעשה הרשעים אשר יצרם מתגבר עליהם ושאור שבעיסה מעכב אותם וע"כ נפלו ברשת עשיות הרע והבן זה

יום הששי ויכלו השמים וכו'. נ"ל ביאור הדבר עפ"י מה שאמרו במשנה עשרה דברים נבראו בע"ש בין השמשות פי האתון וכו' וביאור הדבר כתבו הקדמונים דבריאת שמים וארץ וכל צבאם דהיינו כל הכחות הנכללים בהם והוא ענין טבע הנמצאות אשר ברא הקב"ה בעולם שיהיה כן וזהו ענין בריאת הטבע שברא אלהים. ואמנם יש דברים שנבראו בעולם לא שיהיה הדבר מתמיד כטבע הנמצאות רק שהם נבראים לעשות בהן פעולות לשעה כמו פי האתון ושאר דברים שהמה לא נבראו בטבע לקיום העולם והקב"ה שבוחר בטבע ונס לא נעשה רק לעתים רחוקים הראה שכל הדברים טבע הנמצאות בחר השם לברוא בששת ימים וענין שנעשה לנס ברא ה' בין השמשות ברגע נכנס ויוצא ועיין בס' מדרש שמואל. והנה במקום שנאמר יום הששי היינו ששי וודאי וישבות ביום השביעי היינו שביעי וודאי כי כל לשון התורה על ענין וודאי כמו שדרשו עשירי וודאי ולא עשירי ספק. וזהו יום הששי ויכלו השמים והארץ וכל צבאם דהיינו טבע הנמצאות שמים וארץ וכל צבאם ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה ויברך אלקים את יום השביעי כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלקים לעשות דהיינו שאחר עבור בין השמשות והגיע זמן שביעי וודאי שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות דהיינו אותן הנבראים שאינן קיום כטבע הנמצא ונבראו רק לעשות לאחר זמן. והדברים מתוקנים מאד

בש"ס דר"ה תניא בראשון מה היו אומרים לה' הארץ על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו בשני וכו' בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת ליום שכלו שבת ומנוחה פרש"י שעתידה העולם להיות חריב ועל אותו זמן נאמר כן אמר רב נחמיה מה ראה ר"ע לחלק בין הפרקים אלא בשבת וכו' על שם ששבת וקמיפלגי בדרב קטינא דאמר וחד חריב שנא' ונשגב ה' לבדו ביום ההוא וחד אמר ותרין חריב שנאמר יחיינו מיומים וכו'. כל המפרשים תמהו בזה דהרי רב נחמי' טעמא אחרינא קאמר לפי שאינו ראוי לחלק בין הפרקים ולפי מה דקאמר הש"ס טעמא אחרינא איכא משום דתרי חריב ותרתי טעמי ל"ל. ועוד מנ"ל דפליגי בדרב קטינא דלמא טעמא דרב נחמי' כדקאמר הטעם. ונ"ל דלכאורה אפשר לומר דלא שייך לומר שיר על ששבת דהיינו על השלילה דלא עשה מלאכה דלא שייך לומר רק על פעולה חדשה כמו בריאת שמים וארץ וכדומה אבל לא על השביתה ממלאכה דזה אינו ניכר כיון דנשלם המלאכה יש שביתה בו. אמנם לפי המבואר במ"ר ויכל אלהים ביום השביעי שהיו נמתחין וביום השבת אמר להם הקב"ה די א"כ נעשה מעשה השביתה ביום השבת וניכר הדבר דהרי הם נמתחין מאליהן וע"י מעשה השביתה נחו ושייך בזה בריאת מנוחה המבואר במדרש שם וע"ז שייך לומר שיר והנה בהא דנחלקו אי חד חריב או תרין חריב כתבו המפרשים הקדמונים באמת עיקר חורבן העולם הוא רק יום אחד כנגד יום דשבת אלא דנחלקו בזה דחורבן העולם צריך זמן ומאן דס"ל חד חריב היינו ביום זה נחרב. ומי שסובר תרין חריב היינו ביום א' יתהוה החורבן וביום השני יהיה נחרב. ולדעתי הדבר תלוי בזה דאי נימא דביום השביעי נברא