ישועות יעקב עה"ת נ

התנאים מ"מ הוי כמו פתח לנידוי ומזה דייק דאף דבשאר נדרים כשיש תנאי א"צ התרה דנדרו שפתחו עמו א"צ התרה אבל בזה צריך התרת חכם דנידוי ענין חמור הוא. ואמנם עדיין קשה לפי המבואר בירושלמי חלוקת אמוראים אי בן נח שהדיר יש לו התרה ע"י חכם או לא ואי נימא דלא מהני התרה לבני נח וקודם מ"ת דין ב"נ יש להם להחמיר א"כ כיון דאינו מועיל שאלה ה"ה דאינו מועיל תנאי שאינו בגדר ומשפט התנאים והדק"ל. ונראה לי דבאמת דעת הש"ס הי' דכי לית לי' לר"מ מכלל הן אתה שומע לאו בממונא באיסורא אית לי' והיינו מטעם דבאיסורא כיון שהאדם יודע בעצמו שכוונתו הי' על תנאי זה מהני ידיעתו אבל בממון שהדבר תלוי בדעת הרבים וב"ד שלמטה דנין עליו אין אנו הולכין אחר דעתו רק מה שדבר בפיו. והנה אף דאנן קי"ל אף באיסורא בעינן ת"כ והתוס' במסכת שבועות מחלקין בין איסור חמור לאיסור שאינו חמור כ"כ. אמנם כ"ז באיסור שנוגע לדיני אדם אבל בעונש שמים הכל תלוי בלב דלא בעינן משפטי התנאים. ועתה יהודה שאמר וחטאתי לאבי כל הימים דהיינו בעוה"ב ולכך היו עצמותיו מגולגלים בארון. וקשה הא בעונש שמים לא בעינן משפטי התנאים ולמה נענש יהודה בעונש שמים. א"ו דנידוי על תנאי צריך התרה אף ביש בו משפטי התנאים לכך נענש יהודה ואמנם הא דלא התיר יהודה לעצמו את הנדר משום דנדר בעוה"ב ואין לו התרה ושפיר הוכיח המרדכי מיהודה דין זה דהנודר בעוה"ב אין לו התרה ודוק היטב: פרשת ויחי

ויקרבו ימי ישראל למות. הדבר יפלא שתחלת הפסוק ויחי יעקב כמו כן ויהי ימי יעקב ואח"ז בסמוך ויקרבו ימי ישראל ובמדרש ויקרבו ימי ישראל כאדם שאומר לחברו קרב ועיין במפרשים שנדחקו ונראה לי ביאור הדבר דבפרשת ויגש כשראה יעקב את יוסף אמר לו אמותה הפעם אחרי ראותי פניך כי עודך חי וזה מחוסר הבנה למה ימות עתה עד שחז"ל הוציאו הדבר מפשוטו ודרשו שלא ימות רק פ"א. ולי נראה דאחז"ל במדרש שדוד לא הי' לו חיים והי' ראוי להיות נפל בל חזה שמש וויתר לו. אדה"ר שבעים שנה משנותיו ודרך אחר אמרו במדרש כי סך ל"ז שנה אשר חי יוסף פחות מיעקב אביו כי יעקב חי קמ"ז שנה ויוסף חי מאה ועשר שנים נמצא נשאר ליוסף עוד שבעה ושלשים שנה להשלים לימי אביו ויעקב חי קמ"ז שנה ויצחק אביו חי מחה ושמונים שנה נשאר ליעקב עוד שלש ושלשים שנה להשלים לימי אביו ואלו הם שבעים שנה של ימי המלך דוד והנה יעקב שה' בדעתו כי יוסף מת והי' כל ימי דוד משנות חייו והיה יעקב חי מספר שנות יצחק. וכשבא למצרים וראה כי יוסף עדיין בחיים והי' רצונו שימות הוא ויוסף ישלים שנותיו ולא יחסרו שנותיו רק עשרים שנה וזהו אמותה הפעם אחרי ראות פניך וע' בס' הזוהר. ואמנם באמת צריך טעם שנחסרו משנותיו של יוסף שבעה ושלשים שנה ומשנותיו של יעקב נחסרו שלש ושלשים שנה. ונראה דמצינו מלכות דוד בירושלים שלש ושלשים שנה ושבעה ושלשים לא היה מלכותו בירושלים רק בחברון שבעה שנים ומשך שלשים שנה לא היה מלך כלל עכ"פ בירושלים לא הי' מלכותו רק שלש ושלשים ומעת שמלך בירושלים היה לו ישיבה בעזרה מקום חביון עוזו אשר ידוע שמלאכי ה' היו בבהמ"ק עכ"ז היו לו ישיבה דהיינו מושב כסא אף במקום מלאכי מעלה והיינו כנגד שלש ושלשים שנה שניתן לו מיעקב שנאמר בו כי