ישועות יעקב עה"ת מט

אין תקוה לרפאות שבר על נקלה וה' הראה לו במה שהקיצו משנתו בין חלום ראשון לחלום השני שיש לו תקוה. וע"כ סיפר ליוסף בספור החלום ואיקץ להודיעו למה שיפלא בעיניו ואינו נכנס באזניו פתרון החרטומים לפי שהקיץ משנתו וע"כ אמר לו יוסף שהחלומות מורים על רעב ושבע ויש בזה תקוה שירא פרעה איש נבון וחכם לרפאות השבר וע"כ הקיצו משנתו והדבר חשוב מאד

ובאופן אחר אמרתי ליישב ע"פ מה שפירשתי מה שאמרו ואין פותר אותם לפרעה שדרשו שפתרו לו אלא שאינו נכנס באזניו שהיו אומרים שבע בנות כו' איך נואלו שרי צוען ולמה לא פתרו לו כפתרון יוסף שהרי שבלים על שני השבע והרעב. וכן פרות בריאות וטובות. ונראה לי ע"פ מה שאמרו במסכת ר"ה דבפסח נידון על התבואה ובר"ה בני אדם עומדין לפניו וכיון דבר"ה יצא יוסף מבית האסורים ובלילה הזאת הי' חלום פרעה ואי אפשר שבלילה הזאת חלם דבר שעדיין לא נגזר או שכבר נגזר כמבואר בר"ה שם עייש"ה. ואמנם לפ"ז יוקשה באמת למה ראה פרעה בלילה ההוא שהוא ליל ר"ה מה שיהי' בתבואת הארץ. אך אי הי' עיקר החלום בשביל גדולת מי שיהיה ממונה על אוצרות התבואה ואחר שיהיה ממונה אין נ"מ בשני השובע או הרעב שהרי גם בשני השובע לא יאכלו יותר מן הרגילות שהרי צריכין לקמץ שיהי' על שבע שני רעב ובשני הרעב ג"כ יאכלו כדי שביעה מה שכבר אספו בשבע שני שבע ועיקר החלום הוא בשביל גדולת יוסף א"כ מה שיהיה נגזר על בני אדם הוא בר"ה לכך ראה פרעה החלום בליל ר"ה ולכך כשפתר החלום שלא יחשוב פרעה שאם כדבריו כן הוא מה ענין שראה זה החלום בליל ר"ה לכך הוסיף דברים האלה ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם דהיינו דבשבילו נראה החלום בר"ה ובזה יובן מה שאמר פרעה אחרי הודיע אותך אלקים כו' אין נבון וחכם כמוך דלכאורה מצינו הרבה בעלי רוח הקודש אשר אינן יודעין בהנהגת המדינה אך כי שפט פרעה שמאחר שנתברר שכל ענין ראיית החלום הוא בשביל אדם הממונה ע"ז לצבור התבואה ולמי יחפוץ מלך המלכים לעשות יקר יותר מיוסף אשר הודיע לו פתרון החלום ע"י רוה"ק ובוודאי כי בשבילו היתה ראיית החלום בר"ה והבן זה: פרשת ויגש

אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים. גמ' מס' מכות אמר רב נידוי על תנאי צריך התרה מנ"ל מיהודה שאמר וחטאתי כו' כל הימים והיו עצמותיו מגולגלים בארון וכו'. לכאורה הוי מצי למימר דהטעם דלא מהני תנאי בנידוי אצל יהודה משום דלא כפל לתנאי לומר שאם יביאהו לא יהיה נידוי. וכמדומה שהרגיש בזה הר"א מזרחי וכעת אין ספרו ח"י. ועוד הקשו התוס' אמאי לא התירו ליהודה את הנידוי. ונראה דהמרדכי כתב והובא בהגהות מוהרמא"י סי' של"ד ביו"ד דמי שמנדה א"ע בעוה"ב אין לו התרה ומייתי ראיה מיהודה וא"כ קשה מנ"ל דנידוי על תנאי צריך התרה דלמא שאני יהודה שנידה א"ע בעוה"ב וכדי ליישב הכל נראה לי דהרא"ש בתשו' כתב ליישב קושיות התוס' דאיך מהני תנאי בנזירות כיון דהמעשה א"א לקיים ע"י השליח וכ' הרא"ש דתנאי דנזירות כשלא נתקיים דעתו הוי כמו נדר ופתחו עמו דלא גרע מה שדבר בפיו שאינו נודר רק על אופן זה מיש לו פתח בעת נדרו דח"צ התרה לחכם דהוי התרה אף שלא התירו חכם בפירוש כיון דהפתח הי' בעת הנדר. וא"כ קשה בנידוי דיהודה נהי דאין כאן גדר משפטי