ישועות יעקב עה"ת מה

ונראה לי דבאמת יש נסיון עוני ונסיון עושר דיש בני אדם אף שהם הולכין בדרך ישרה כשהקב"ה נותן להם גם עושר גם כבוד ירום לבבם ויאמרו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ומבטל מדברי תורה כמש"ה פן תאכל ושבעת וכו' ויש בני אדם אף שהם ישרים בלבותם כשהם בתכלית העוני והעניות מעבירים אותם על דעת קונם. כמש"ה ריש ועושר אל תתן לי. והנה כשהקב"ה מנסה את האדם לזכותו תחלה מנסה אותו בעוני ואח"ז מנסה אותו בעושר ע"כ אמרו חז"ל צדיקים תחלתן יסורים וסופן שלוה. והנה אבינו הזקן חשב בעצמו שכבר נתנסה בנסיון עוני בהיותו בבית לבן ושמר תרי"ג מצות וע"כ חשב שעכשיו מהראוי שיתנסה עוד בנסיון העושר דהיינו שלוה ורוב טוב אולי גם בזה סופו לקיים התורה מעושר. ואמנם הקב"ה אמר שמה שהי' בבית לבן ועשו לא נחשב נסיון מעוני כמו שביארו חז"ל במדרש רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל דהיינו ישראל סבא דהי' בבית לבן ועשו אמר הקב"ה ויכלו לך והיינו כיון שעמד נגדם לא חשוב נסיון עוני וכיון שלא עמד עדיין בנסיון עוני אינו (ראוי) לנסיון השלוה והעושר וכיון שהקב"ה חפץ לנסותו גם בזה כבקשתו לכך קפץ עליו במהרה רוגזו של יוסף וכשיעמוד ביסורים אלו של יוסף יזכה אח"כ לנסיון עושר ולכך ויחי יעקב בארץ מצרים אחר שקבל היסורים באהבה ונכון

בארץ מגורי אביו. אביו היה מגייר גרים והוא היה מגייר גרים. לכאורה אין זה ענין להך דוישב יעקב גם מה שאמרו במדרש ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף מה ענין זה לזה. ונראה לי דבאמת אין הבטחה לצדיקים בעוה"ז ויעקב אף שהבטיחו ה' והנה אנכי עמך היה מתיירא שמא יגרום החטא וע"כ אין להם שלוה ואמנם יעקב דהבטיחו ה' והיה מגייר גרים והי' מזכה רבים וכל המזכה רבים אין חטא בא על ידו ולא הי' מתיירא שלא יגרום החטא וע"כ ביקש לישב בשלוה כי הוא בטוח בה' שהבטיחו ולא היה מתיירא עוד שמא יגרום החטא. ואמנם התוס' כתבו בהך דמזכה רבים אין חטא בא על ידו היינו דמאותו שעה אין חטא בא לידו כשלא חטא בשום דבר מקודם אבל אם כבר חטא באיזה חטא אינו בטוח שלא יבא חטא לידו כיון שהטעם שאין חטא בא לידו משום שלא יהא הרב בגיהנם אבל כשכבר חטא חטא שיצטרך לראות פני גיהנם אינו בטוח שלא יחטא עוד ומה"ט יוחנן כה"ג שזיכה הרבים ושימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף חטא אלא שאמרו חז"ל במדרש שהבטיחו ה' שכל זמן שלא ימות אחד מבניו בחייו לא יראה פני גיהנם ולזה ביקש לישב בשלוה וע"כ קפץ עליו רוגזו של יוסף והי' מתיירא פן חטא מקודם באיזה חטא. ומכל מקום הבטיחו ה' להיות עמו ועכ"פ יש חשש שמא יגרום החטא שיחטא וא"ש

ויאמרו לו אחיו המלך תמלך עלינו אם משול תמשל בנו. אמרתי בזה דבאמת מצינו כי לה' המלוכה ומושל בגוים דענין מלוכה הוא ברצון העם דאימנו עליהם אותו למלך וברצונם קבלו אותו או מלך בן מלך כמבואר בש"ס דר"ה והנה ישראל קבלו עליהם ועל הבאים אחריהם שהשם צבאות הוא מלכם. וזהו כי לה' המלוכה בישראל ומושל בגוים שהגוים לא קבלו עליהם מלכותו יקרא מושל עליהם. והנה מי שירצה להיות מלך צריך להיות חביב בעיני האנשים שמולך עליהם למען יבקשו ממנו שימלוך עליהם. והנה אחי יוסף שראו כי יוסף מביא דבתם רעה וגם מענין החלומות שחלם עליהם ושפטו כי דבר החלומות הוא מהרהור הלב שמהרהר כל היום כמבואר בש"ס דברכות פרק הרואה שהחלומות באים מהרהור