ישועות יעקב עה"ת ד

להבין זה נקדי' לפרש לשון המדרש ראה נתתי לפניך את החיים וכו' יכול מאחר שנתן לנו שני דרכים ילך אדם באיזה דרך שירצה ת"ל ובחרת בחיים ופירשתיו דידוע מאמר חז"ל במעשה דר"י ור"א אזלי באורחא וקאמר חד לחבריה נלך בפתח ע"ז דלא תקיף יצרא כולי האי וח"א נלך בפתח זונות דתקיף יצרא ונכבשי' כי היכי דנקבל עלי' אגרא ומעתה יש לפנינו שני דרכים או שילך בדרך טובים למען ילמד ממעשיהם הטובים או שילך בדרך רשעים ויכבוש יצרו ויקבל שכר עליהן וכתבו המפרשי' דמ"מ יותר טוב לילך בדרך טובים לקיים המצות דבקיום המצות יש דברים הרבה שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז ובכבישת היצר שלא יבא לידי חטא שכרו רק בעוה"ב וזהו כונת המדרש יכול מאחר שיש לפנינו שני דרכים ילך באיזה דרך שירצה דבשניהם יש לנו דרך לקבל שכר לכך קאמר ובחרת בחיים דהיינו שילך בדרך טובים וע"ז מסיים קרא למען תחיה אתה וזרעך וכו'. והנה אור מעשיהן של צדיקים היא טובה גדולה. וחשך מעשיהן של רשעים היא ג"כ טובה גדולה כי לולי שהיה מעשי הרשעים בעולם לא היה לנו דבר לכבוש את היצר והנה שניהם הם דרכים לדבק בבורא ע"י. אמנם הענין כי כשהולך בדרך טובים ההליכה נחשבת דבר מצוה ואמנם בהולך בדרך רשעים כעת לא נגמר הפועל טוב עד אשר כובש את יצרו. והנה במלאכת יום שני לא נאמר כי טוב שלא נגמר עדיין כנודע ולזה קאמר וירא אלהים את האור כי טוב. דהיינו שכבר נגמר טובתו משא"כ חשך לא נגמר עדיין ואדרבה בעצמותו הדבר בלתי נכון רק שיוכל להצמיח ממנו דבר טוב ולא נגמר עדיין ולא נאמר בו כי טוב ודו"ק. או יאמר וירא אלקים את האור כי טוב פי' שאין בו רק טוב משא"כ חשך כשכובש את יצרו הוא טוב ולהיפך הוא רע לכך קרא את האור יום והבן

ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה. במדרש אלקים קרא לילה לא כתיב כאן מלמד שאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה. כל המפרשים ומכללן בס' נזר הקודש תמהו בזה דלקמן כתיב גם כן ויקרא אלקים ליבשה ארץ ולמקוה המים קרא ימים ולא כתיב אלקים. ונראה דבאמת אפשר לומר דסמך ארישא כיון דכתיב אלקים ברישא למה לי למיכתב שני' אמנם בש"ס דפסחים אקשינן למאן דס"ל אור אורתא הוא מהא דכתיב ויקרא אלקים לאור יום ומשני ה"ק קרי' רחמנא לנהורא ופקדי' אמצותי' דיממא וקרי' רחמנא לחשוכא ופקדי' אמצותי' דלילי'. והדבר מבואר במדרש שרצה אחד ליכנס לתחום של חבירו וקבע להם הקב"ה תחומין שלא יכנוס אחד לגבי חבירו. וכתבו המפרשים שם דעיקר החשש היה שלא יכנוס חשך לתחום של אור לכך קבע להם הקב"ה אבל אור לא רצה לכנוס לתחום חושך אלא שמפני הבושה צוה על שניהם שלא יכנוס האחד לתחום חברו. ומעתה כיון שעיקר אזהרה הוא על החשך היה לו להזכיר אלקים בעיקר ובטפל לא היה לו להזכירו והיה למיכתב ויקרא אלקים לחשך לילה שלא יכנוס בגבול אור דהיינו ביום ולאור קרא יום אלא שאין הקב"ה מייחד שמו על הרעה משא"כ בהך דיבשה ארץ ולמקוה המים ימים שניהם שוין ונקט באחד השם ובשני סמך על הראשון. ובענין הבדל אור מהחשך נראה שהקב"ה קבע ארבעה שמות בקר וערב יום ולילה דהיינו מעמוד השחר עד הנץ החמה קרוי בקר ומתחלת השקיעה עד צאת הכוכבים קרוי ערב ומצאת הכוכבים עד בקר קרוי לילה ומנץ החמה עד תחלת, השקיעה קרוי יום והיינו הבדל בין אור לחשך שלא יהיה מתחיל החשך תיכף אחר כלות הזמן של אור והיינו ויבדל אלקים וכו' ויקרא